חזקת החפות

תארו לעצמכם שאתם נוהגים בדרך הביתה, ילד מתפרץ לכביש ואתם לא מספיקים לבלום ודורסים אותו בטעות. דמיינו מצב שמישהו פורץ לביתכם באמצע הלילה, אתם חשים מאוימים, יורים עם אקדח שאתם מחזיקים ברישיון כדי להבריח את הפורץ והוא נהרג. נניח שאתם נוסעים בלילה עם ילדיכם וחבורת פורעים עם מוטות ברזל חוסמת את דרככם ואתם מתוך חשש לחייכם, מאיצים ומנסים לעקוף אותם ותוך כך פוגעים באחד הפורעים. מחבל תוקף אתכם ואתם נאבקים בו. הוא מפנה את גבו אליכם ובורח, האם תירו בו בגב? האם תאפשרו לו לברוח? מה שמשותף למקרים האלו זה שהם ודומים להם עלולים לקרות כמעט לכל אחד מאיתנו.

מה שעוד משותף למקרים אלה, הוא שאתם לא פושעים אלא אזרחים שומרי חוק, ללא כוונת
זדון, נקלעתם שלא באשמתכם לסיטואציה בעייתית או מסוכנת ואתם נדרשים לקבל החלטות
מהירות. דבר שלישי שמשותף לכול המקרים, הוא שאם תשאלו "סתם" אזרחים מהרחוב רובם יגידו לכם מיד שפעלתם בסדר ואתם לא אשמים. אבל בישראל בכל אחת מהסיטואציות האלו אתם, הקורבן, תחקרו, תעמדו למשפט ובסבירות לא קטנה תורשעו ותשבו בכלא, או לכל הפחות ימררו את חייכם במשך שנים. מדוע זה קורה? למה הם עושים לנו את זה?

ראשית, כי יש להם את הכוח והם יכולים. שנית, כי זה אתם ולא הם. אם זה היה בן של שופט או אלוף ולא חייל אלמוני מרמלה סביר שהיה מקבל צל"ש ולא קלבוש. שלישית, כי הם לעולם לא משלמים על החלטות שגויות. אם מהנדס טעה בתכנון מבנה והמבנה קרס המהנדס ילך לכלא ואם שופט טעה ומישהו ישב בכלא על לא עוול בכפו, איך אומרים: "טעיתי, טעה, טעיתם, טועים, טעות". רביעית משום שהשופטים לא נבחרים על ידנו ואינם רואים עצמם כמי שמייצגים אותנו ומגינים עלינו ועל זכויותינו. מערכת המשפט מייצגת את "שלטון החוק", אינטרס ציבורי אמורפי, ובליל אוטופי של ערכים, מוסר וחוק בינלאומי שאינם כוס התה של רובנו. מבחינתם שווה להושיב אותנו בכלא כדי להגן על "קדושת החיים", "טוהר הנשק", "זכויות אויב בזמן מלחמה" ושאר אידאלים שהם דוגלים בהם. במילים אחרות הם מוכנים להעניש אותנו כדי למרק את מצפונם.

וזה מביא אותי לנקודה החמישית: שופט אמור להכריע אם מעשה הוא חוקי לא אם הוא מוסרי. הדעה של שופט על מוסר לא שווה יותר משלי או שלכם. הרבה מצבים בחיים מעלים שאלות
מוסריות ולשאלות מוסריות אין תשובה מוחלטת או מוסכמת, בוודאי לא תשובה משפטית. בעולמנו לא קיים מוסר אוניברסאלי ולאנשים שונים יש סולם ערכים שונה ומוסר שונה. מה שמוסרי בעיני אחד לא מוסרי בעיני אחר. מה שמוסרי בחברה מסוימת, בזמן מסוים, לא מוסרי במדינה אחרת ובזמן אחר.

מוסרי הוא בעצם מה שרוב הציבור חושב שמוסרי ולא מה שהשופטים חושבים או היו רוצים. חוקי המדינה שקובעים מה מותר ומה אסור, משקפים את הערכים המוסריים של הציבור. זו הסיבה שאת החוקים קובעים נבחרי ציבור ולא מומחים לאתיקה או שופטים. זו הסיבה ששופטים צריכים לפסוק לפי חוקים שנבחרי ציבור חוקקו ולא לפי השקפת העולם הפרטית שלהם. פסקי דין גם צריכים להיות מעוגנים בחיים האמיתיים ולא בעולם אוטופי. על שופטים לדון אותנו ולפסוק בהתאם למצוי ולא לרצוי.

רקורד נקי

אי-אפשר לצפות מאדם לנהוג בשיקול דעת כשהוא מבוהל, לא נכון לצפות מאדם בן 70 לנהוג כמו נהג מרוץ, לקלוע למטרה כמו צלף מקצועי ולהיות אמיץ כמו לוחם בסיירת. כולנו בני אדם עם חולשות, לפעמים אנחנו לא מרוכזים או עייפים ולא פעם אנחנו מקבלים החלטות שגויות או נכשלים במעשינו. לא סביר לצפות מאיתנו שדווקא ברגעים הכי קשים נפעל באופן אופטימאלי. במקרים כאלו השוטרים, והשופטים צריכים לצאת מנקודת הנחה שאנחנו אנשים ישרים בלי כוונות זדון ולא להפך.

לא בכל פעם שמישהו נפגע יש בהכרח מישהו אשם ולא צריך לחפש אשם בכוח. לא כל טעות היא עברה גם אם נגרם נזק. תפקיד הרשויות להגן על זכותנו להגנה עצמית, על זכותנו לחיות בביטחון, על זכותנו להגן על רכושנו ובעיקר לכבד את חזקת החפות של אזרחים שלווים כמונו שנקלעו למצבים בעייתיים. במקרים של ספק, הספק צריך להיות לטובת אלו שיש להם רקורד נקי ולטובת המותקף ולא לטובת התוקף. בתי המשפט צריכים לסלוח על טעויות שנעשו בנסיבות של מצוקה שנכפתה עלינו, אלא אם כן מוכח ללא צל של ספק שהמעשים נעשו מתוך מניעים זדוניים. על הרשויות להאמין לנו שפעלנו מתוך הגנה עצמית ומתוך כוונה טובה אלא אם כן ישנן הוכחות חותכות שהיה אחרת.

הפער בין מה שרוב הציבור חושב והיה רוצה ובין איך שהמשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט מתנהגות במקרים כמו אלו שהצגתי, מקומם ודורש שינוי. קיים טעם לפגם בכך שהרשויות חושדות בנו האזרחים ומייחסות לנו כוונות רעות. קיימת בעיה בכך שהרשויות מעדיפות את ערך החיים של עבריינים על זכויות היסוד של הקורבן ופועלות נגדנו האזרחים מתוקף "אינטרס ציבורי" שמנוגד לערכים של רובנו. יש פסול בכך שאזרחים שומרי חוק שנפלו קורבן לתקיפה ומתגוננים מפני פושעים מוצאים את עצמם כמעט אוטומטית על ספסל הנאשמים. יש ליקוי מוסרי בכך שאנשים הגונים שהגנו על זכויותיהם ותוך כך טעו בלי כוונת זדון ייענשו בחומרה. מקומם שהרשויות, במקום להגן על אזרחים שלווים רודפת אותם כדי להתהדר ב"שוויון בפני החוק" או כדי לקדם מטרות "מוסריות" שהם דוגלים בהן.

בית המשפט בישראל מתהדר בכך שאין לו ארנק ואין לו חרב. רק את אמון הציבור. לגבי החרב זה בוודאי לא נכון. יש לו והוא משתמש בה בלי הפסקה. לגבי הארנק, זה נכון חלקית. אין לו אומנם כסף משלו אבל הוא מתנהג כגביר וסוחר בזכויותינו להגנה עצמית ובזכות החפות שלנו ללא סמכות וללא אחריות. ולגבי אמון, איך להגיד בנימוס, "אין לו את זה". מה ניתן לעשות נגד המערכת הדורסנית הז ? הרבה דברים, הנה אחד:

לאפשר שנציג ציבור יהיה נוכח בחקירה במשטרה. הנציג ייבחר על-ידי הנאשם, ויהיה נוכח פיסית בכול החקירות ויוכל להעיד עליהן בבית משפט במקרה הצורך. הוא לא חייב להיות עורך-דין, רק להיות שם ולתעד. אני משוכנע שהמשטרה לא תתנגד, הרי אין לה מה להסתיר.