הגוזמבות והחיוך של הנער מהגבעות

אהוביה סנדק נהרג בנסיבות הנחקרות על-ידי מח"ש בימים אלה. העובדה עליה יש הסכמה כואבת ומצערת היא שהילד עם החיוך הענק, העיניים המאירות, כיפת הענק והגוזמבות המשוות חן מיוחד לנער שבא מן הגבעות איננו, נהרג, נפטר, נרצח, חוסל, כל אחד על-פי ראייתו את מותו בטרם עת של הנער אהוביה שלא יחייך עוד לעולם.

נוער הגבעות, הוא צירף שהטיל אימה על פוליטיקאים ואנשי ביטחון אשר לא רק ראו בהם נערים סוררים, מורדים, פטריוטים אלימים ומסוכנים, אלא, ממש ראה בהם טרוריסטים, ממש כמו המחבל מסובב ג'נין שרצח את אסתר הורגן ביער ריחן. לא פחות.

מותו של אהוביה הוא מוות מיותר, מוות של נער גבעות אשר יחד עם חבריו נחשד על-ידי כוחות המשטרה בתכנון פעילות עוינת ופוגענית בפלשתינים. בעקבות זאת התנהל מרדף הדמים, מרדף המוות, המרדף שהוריד את אהוביה שאולה.

החברים מפגינים, מבכים את מות העלומים, אזרחים מודאגים ממות אהוביה הצטרפו למחאות ברחבי ישראל לדרוש ולתבוע הקמת ועדת חקירה למות אהוביה.

לדרישת הקמת ועדת החקירה חובה לדרוש התייחסות אחרת לנוער הגבעות. האם ייתכן שמא שלא הלך בכוח ילך ביותר כוח ועוד יותר כוח? או שמא זה הזמן לחשב מסלול מחדש. הרי מדובר בנוער מורכב, מאתגר, אשר חלקו מוצא פורקן בהתנהגות אנטי מוסרית בעליל, בהתנהגות אלימה ובריונית כלפי פלשתינים, חלקם אינם סרים למרות רבנית כל שהיא, מורדים בממסד, פטריוטים של ארץ ישראל ואוהביה אשר מעניקים ללהט הזה פרשנות מעוות ומעוולת.

זה הזמן לאסוף את הביצים העזובות האלה, את נערי הגבעות, את האהוביים המיוחדים בדרכם, לבנות להם אלטרנטיבה בריאה לאהבת ישראל שלהם, להעניק להם תקווה, לאפשר להם לתעל את העוצמות הגלומות בהם לדברים חיוביים. זה הזמן לשילוב ידיים אמיצות של זרועות החוק, לאישי חינוך, להנהגת המתיישבים, לברוא עולם אלטרנטיבי שיאפשר תיעול הכוחות העוצמתיים האלה.

מדינת ישראל תרוויח חולמים ומגשימים, התופעות ההרסניות והאיומות כלפי הציבור הפלשתיני יפסקו, הנערים האלה יתגייסו לצבא, ילמדו בישיבות או באוניברסיטאות, יצאו ממעגל הסכנה להם ולאחרים, ויהיו אזרחים למופת. זו לא פנטזיה, זו מציאות שניתן להגשימה. לאהוביה סנדק נכונו חיים טובים ארוכים מלאים. אהוביה איננו. עכשיו הזמן להושיט יד אוהבת, מחלצת, תומכת, איתנה וחסונה לכל האהוביים המסתובבים על הגבעות, כשמדינת ישראל תפסיק לראות באהוביים טרוריסטים, מחבלים, אפשר יהיה להתחיל בתיקון החשוב, הנדרש.

אהוביה סנדק איננו. חיוכו והגוזמבות המתוקות שלו ילוו אותנו עוד זמן רב. זוהי הזדמנות המדינה לרפא את השבר של הנוער האובד והאוהב את הארץ הזו.

על אף כל האמור, על-אף העיניים המצועפות מדמע וכאב, חייב להיות ברור. יש למצות את הדין עם מי שהובילו וגרמו למותו של אהוביה, יש למצות את הדין עם מי מחבריו אשר ייטלו את החוק לידם ויפעלו כנגד חפים מפשע פלשתינים או אנשי כוחות הביטחון. אהוביה סנדק הוא עוד חלל בקרב הבלתי נגמר על ארץ ישראל.