בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
זליכה הבין שהוא יכול להמציא נתונים חסרי כל קשר למציאות ולעמוד לצד החזקים שחוסמים תחרות, אבל אם הוא יצעק "מושחתים" ו"מאה מונופולים" הוא יזכה להערצה
|
זליכה. שרלטן [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מפלטו של השרלטן הוא להתריע בפני שחיתות. מצער לראות איך רבים בציבור אוהבים לשמוע שכולם מושחתים שדופקים אותם בדרכים שונות, וכמה האמת הפשוטה אינה פופולרית. זה לא שאין שחיתות, או שאין רבים שמנצלים את היכולת שלהם לעשוק את הציבור. בהחלט כן, אבל רצוי מאוד להצביע על מי שעושק את הציבור ולא סתם לצעוק "מושחתים" ו-"מאה מונופולים". והאמת הפשוטה היא שהדרך לשגשוג ורווחה, כפי שהוכח שוב ושוב, עוברת בכלכלה תחרותית, כזו שמאפשרת להתחרות במונופולים, בזכות רגולציה שלא נועדה להכשיל תחרות, בזכות יבוא חופשי בלי העדפה של תוצרת מקומית, ובלי ארגוני עובדים חזקים או ארגון תעשיינים חזק שחוסמים תחרות. אז לצעוק על שחיתות ומונופולים, ובו בזמן לתמוך בארגוני העובדים החזקים, בהסתדרות, ולא ביבוא חופשי ובהסרת רגולציה מזיקה, זה פשוט זריית חול בעיניים. ולעניין 100 המונופולים: לא רק שמדובר במספר יפה ועגול ולכן היה צריך לעורר חשד בכל אדם שמדובר בנתון מפוברק, אלא שבדיקה קצרה מראה בקלות שהוא אכן נתון חסר קשר למציאות. באתר רשות התחרות יש רשימה של 63 מונופולין, הרבה פחות ממאה. צריך גם לזכור שלא כל מונופול זו חברת ענק שהציבור תלוי בה ולכן הוא עושק את הציבור. ברוב המקרים מדובר בחברה שיש לה כוח שוק בתחום מאוד נישתי, שאיש לא חוסם בו את התחרות: התחום פשוט מאוד קטן לא משתלם לאף חברה נוספת להצטרף. למשל: מתוך 63 המונופולים, ארבע הן חברות למעליות שיש להן כוח מונופוליסטי בתחום השירות של המעליות שהן התקינו. עוד ברשימה חברה לייצור עפרונות, חברה לייצור גפרורים, קיבוץ שמייצר דגיגי אמנון, זרנוקי כיבוי מבד גומי, גרבי מכנס, הלהיט המוכר והפופולרי בכל בית בישראל: ביצים שאינן ראויות למאכל, ועוד מגוון מוצרים ושירותים שההשפעה שלהם על יוקר המחיה זניחה לחלוטין. ויש כמובן את המונופולים הגדולים, שגם הם ברובם לא בהכרח מונופולים בהגדרה הכלכלית המקובלת, אלא יצרנים בעלי נתח גדול מהשוק, כמו תנובה, אסם, וכדומה, אבל הם המיעוט. בסופו של דבר, פרופסור ירון זליכה משמש מראה על הרמה הנמוכה של הביקורתיות של הציבור והתקשורת בישראל. זליכה הבין שהוא יכול להמציא נתונים חסרי כל קשר למציאות ולעמוד לצד החזקים שחוסמים תחרות, אבל אם הוא יצעק "מושחתים" ו"מאה מונופולים" הוא יזכה להערצה. הבודדים שיראו שהוא פשוט שרלטן שלא רק משקר לגבי העובדות, גם מתייצב לצד עושקי הציבור, יזכו להתעלמות די גורפת. עומר מואב, "עומר מואב מנסה להפריך את טענות זליכה: במקום לתרום לדיון הציבורי הוא מחבל בו", בעיתון הארץ, 11 ליולי 2017
|
תאריך:
|
04/01/2021
|
|
|
עודכן:
|
04/01/2021
|
|
עומר מואב
|
|
מנחם בגין נשאר במשך שנים על גבי שנים באופוזיציה עד אשר הפך לראש הממשלה, בגלל שהוא קיבל קרדיט מהמפלגה שלו וממצביעיה. לליכוד, בכל שנותיה הרבות, היו רק ארבעה ראשים - בגין, יצחק שמיר, בנימין נתניהו ואריאל שרון. הימין נשאר נאמן למנהיגיו, וזה הניב תוצאות: אותם מנהיגים התקבעו בתודעה הקולקטיבית כמנהיגים בלתי מעורערים, גם בימין וגם בשמאל, ופילסו את דרכם, לאט ובסבלנות, לתפקיד הנכסף.
|
|
|
וזה סיפור המבצע: בבוקר ה-3 לינואר 2002, תפסו כוחות צה"ל בלב ים סוף (הים האדום) כ-500 ק"מ מחוף מדינת ישראל, אניית נשק ושמה קארין A ועליה כ-50 טונות נשק תחמושת ואמצעי חבלה שהיו מיועדים לרשות הפלשתינית. האונייה נרכשה בלבנון באוגוסט 2001 על-ידי הרשות הפלשתינית במטרה להבריח נשק לשטחי הרשות ושמה היה "קי רים".
|
|
|
איכשהו, טיפה מתחת לרדאר, הייתה במהלך הימים האחרונים בשורה פורצת דרך לכל דיירי השכונות הוותיקות בדרום תל אביב ובד בבד לכל העוסקים בהתחדשות עירונית. המדינה הודיעה כי באמצעות רשות מקרקעי ישראל תתחיל להעביר בהדרגה את הזכויות הקנייניות על הנכסים בשכונת התקווה לידי הדיירים.
|
|
|
אני מעז בפעם הראשונה לקרוא למרד אזרחי נגד הבינוניות, על כל גווניה, צבעיה, אפיונה. אל תצביעו למפלגה שאספה אנשים שעברו על המדרכה ממול, עניים ממעש, דלים במקצועיות ועשירים בגסות רוח, ובברוטליות לצד הצטיינות באפס מעשה. אל תבחרו בעסקני ביבים, אוספי אשפתות מקרני הרחוב, אנשים שנכסיהם הם הנגד, האנטי, שאינם מסוגלים לכתוב תוכניות עבודה מקצועיות שהמהות עבורם הינה מילה נעדרת. אל תתנו דריסת רגל למועמדים שכל פיתם בסלם מסתכם בשנאה, בפלגנות, בשיסוי, במחלוקת, בבדלנות ובאיבה.
|
|
|
ההתערערות הפוליטית גרמה לאובדן הערכה ואולי גם לאיבוד האמון במעמדו של ראש המטה הכללי בצה"ל. לפני חודשים ספורים בלבד הייתה מפלגת כחול-לבן, שברביעיה הראשית שלה היו שלושה רמטכ"לים, הגדולה ביותר בארץ.
|
|
|
|