מנהיגים היזהרו בדברכם

התמונות הקשות והמדאיגות מהשתלטות תומכי נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על גבעת הקפיטול זעזעו ובצדק את העולם כולו, את העולם הדמוקרטי ואת העולם הדיקטטורי וכן את רפובליקות הבננות החוששות לרענון רעיונות לאזרחיהם הנאנקים תחת הדיכוי האלים.

האם במדינת ישראל הדמוקרטית יכול המון מוסת לצור על בית ראש הממשלה? על בית המשפט העליון? על-כנסת ישראל? התשובה היא כן.

במסגרת המאבק לגירוש ראש הממשלה בנימין נתניהו מהבית ברחוב בלפור, נחצו קווים אדומים רבים. עד ליום בו הוכרז על 'נפילת הבסטיליה', צרו אלפי מפגינים לפידים בוערים בידיהם סביב בית ראש הממשלה, עד כי לאחרונה כוחות הביטחון החליטו להקיף את הבית בגדרות תיל. קריאות ההסתה הקשות, קריאות המוות, קריאות הרצח, קריאות המשטמה והשנאה הפכו לצד מיזמים מעוררי חלחלה ללחם חוק עבור ציבור שונא המוחה עדיין בגבולות הדמוקרטיה וחוסה בתחום חופש הביטוי.

במסגרת המאבק העיקש עם ההתבטאויות ההרסניות כנגד בית המשפט העליון על שופטיו, נחצים קווים אדומים מאיום בלעלות על בית המשפט העליון עם d9 ועד לדמוניזציה השיטתית כנגד מוסד שלטוני זה מדי יום. ההתעסקות תחת זכוכית מגדלת ועם רוגטקות של מילים המיודות כנגד שמשות הזכוכית של בית המשפט העליון ומנפצות אותה לרסיסים בכל פעם בכיוון אחר, המחאות וההתבטאויות חוסות עדיין בשערורייה אבל סביל במסגרת חופש הביטוי. לצד בית המשפט העליון כמו לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצבים גדודי מגנים, לוחמים האוחזים במיקרופונים, ברמקולים רבי עוצמה המהדהדים את הנרטיב שלהם בעמדות השפעה.

כנסת ישראל הפכה לא רק לקרקס על חוט, כאשר בכל שעה החוט נמשך מקצה אחד עד משנהו ועליו כליצנים בקרקס, כלוליינים, כאריות, כקופים מאולפים, כנמרים רעבים, כסומים באפלה המרקדים באיבוד משקל על חוט השערה. אויב היה לאוהב ולהפך. הכנסת ראתה מחזות קשים, הכנסת חוותה רימון מתפוצץ במליאה. עשרות אלפי מוחים יכולים, חלילה, אם ההסתה הנוראית תימשך, אם תוצאות הבחירות או החלטות שופטי בית המשפט לא יהיו לרוחם, לעלות על הכנסת, לחצות קווים אדומים.

מה שקרה בגבעת הקפיטול בארה"ב יכול במציאות כזו או אחרת להתרחש גם במדינת ישראל המשוסעת, המפולגת, המוסתת, השסועה, בלי רובים, בלי אקדחים, בלי לבנות חבלה, רק עם ידיים חשופות עיניים רושפות וזעם בלתי נשלט.

האחריות שדבר כזה לא יתרחש במדינת ישראל מוטלת על כל אזרחית ואזרח, אך בראש ובראשונה מוטלת על ההנהגה, על הטוענים לכתר ההנהגה, על השיח הפוגעני, השונא, הנורא, על תרבות ההשתקה לצד השיסוי המתמשך. חובה לעצור את גלי השנאה והאיבה המאיימים להטביענו עכשיו כדי שלא נצטרך לומר בעיניים מושפלות, ידינו לא שפכו את הדם הזה.