צביעות השמאל לדורותיו

לא משנה שז׳בוטינסקי היה הראשון להתנגד לפאשיזם - השמאל קרא לו "ולדימיר היטלר";

לא משנה שבריוני מפא"י האלימים היו מכים רוויזיוניסטים באכזריות בשנות העשרים והשלושים - השמאל קרא אז לימין הרוויזיוניסטי "אלים";

לא משנה שבגין מנע מלחמת אחים בסזון ובאלטלנה - הם קראו לו "פשיסט";

לא משנה עד כמה בגין כאב את מותם של לוחמים - הם קראו לו "רוצח";

לא משנה כמה שמיר היה צנוע - הם צעקו לו ולחבריו "מושחתים נמאסתם";

לא משנה כמה הסכמי שלום יביא נתניהו - הם קוראים לו "רוצח השלום";

לא משנה שהם זורעים וזרעו תמיד פירוד ושיסוע - הם קוראים לימין "משסע ומפלג";

לא משנה שהם הביעו אהדה למפגינים האלימים נגד המשטרה בארה"ב ושתקו נוכח ניסיון ההתפרצות למעון ראש הממשלה ולאיומים ברצח ראש הממשלה ומשפחתו - הם צועקים שהימין יחקה את הפורצים לקפיטול.

אז זהו שלא.

הימין נהג תמיד בהבלגה כלפי אחים יהודים גם כשהיו אלימים כלפיו.

הימין נהג על-פי הצו של ז׳בוטינסקי בשיר ביתר - להיות "גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר":

- גאה כלפי העולם,

- נדיב כלפי אחים יהודיים,

- אכזר כלפי האויב.

השמאל פעל תמיד בדיוק להפך -

שפל רוח מול העולם, אכזר כלפי יהודים, נדיב כלפי האויב.

הימין הבליג תמיד מול אלימות השמאל, כדי למנוע מלחמת אחים. הימין יבליג גם הלאה.