כשהסבתי לשולחן בערב שבת, ב-ט' בשבט תשפ"א, 22.1.21, עם ראש משפחה, אב משפחה, אם היה מסתבר לי, שהוא מונע בנחרצות רבה ובנחישות מוחלטת מהשבוע השני של ינואר 2018 קביעת תקציב לניהול חיי משפחתו, בצער רב הייתי אומר לו, שהוא מועל בתפקידו ובאחראיות אבהית כלפי בני משפחתו. הייתי חייב לומר שהוא חוטא כלפי תא משפחתי, שמחובתו ליטול אחראיות כלפיו.
לשמחתי, ראש המשפחה המדובר הוא אבא אחראי, המקפיד על ניהול דפוסים תקציביים בחיי משפחתו היקרה לו במיוחד בימים אלו, ולכן איך צורך שאומר לו - אדוני, אתה מועל בתפקידך, כי מדובר באבא נאמן ואחראי לתפקידו.
בשבת תשפ"א, בצהרי י' בטבת, 23.1.21 ישבתי בקפסולה מוגנת בבית של דיור מוגן בבת ים והאזנתי להסבר ארוך ומעט מייגע, שהצליח לשכנע מאוד את הדובר עצמו ופחות את המאזינים עם מסכות על פניהם. היה זה איש מפלגה המייצגת את השלטון, שהסביר בלהט ובהתלהבות רבה מדוע זה סביר, מדוע זה הגיוני, ומדוע זה בהחלט מוצדק ויותר מכל זה הכרחי ומחויב לתפקוד הכלכלי המוצלח, שמהשבוע השני של ינואר 2018, אחרי שכבר חלפו להם שלוש שנים, הממשלה לא אישרה מאז תקציב למדינת ישראל.
אל מול הדובר הממשלתי, שהפליג על-כנפי ההתלהבות המרובה והקפיד להסביר כמה זה היה הכרחי ונחוץ לא לאשר תקציב למדינה, מחובתי היה לקום ממקומי ולומר לו בקול, לצעוק בקולי קולות באולם המצולב בקירות זכוכית - שהוא כחבר בכנסת ישראל מועל בתפקידו, שהוא שותף למעשה פשע בהגנתו על מדיניות של אי-אישור תקציבי למדינה היקרה לנו. הייתי צריך לצעוק, שהוא מועל בתפקידו כחבר בכנסת ישראל, שצריכה להבטיח את חיינו שיתנהלו במסגרת תקציבית. לצערי, התכנסתי בעצמי, שתקתי ולא אמרתי את אשר הייתי חייב לומר לו, ולהפיג במעט את התלהבותו - הייתי חייב לומר לו ולקהל המועט שהתכנס באותה קפסולה סגורה ומסוגרת, שהוא מועל בתפקידו, כשהוא נותן ידו לאי אישור תקציב למדינת ישראל זו השנה השלישית.
בשלוש שנים אלו, שנות משבר הקורונה, שנות משבר של מיליוני עניים ומערכת חיים משובשת עקב מגיפה, בחרה הממשלה, שלא לאשר תקציב ולהחליט החלטה תמוהה, שעליה לצעוד למערכת בחירות רביעית. מן הראוי לציין, שבשנת 2003, שנת משבר כלכלי קשה אישרה ממשלת ישראל באותה שנה שני תקציבים. היא הכינה תקציבים מעודכנים, שהתייחסו לאתגרים שהשתנו דרמטית. ושר האוצר היה בנימין נתניהו, שלא היה כבול בכבלים משפטיים, המאלצים אותו לשקול שיקולים אישיים, כפי שהם באים לידי ביטוי כיום.
מצערת מאוד ומכאיבה לנו כאזרחי המדינה היה לשמוע את העדות בתוכנית "עובדה" של מספר עובדים בכירים במשרד האוצר, שפרשו מעבודתם במשרד האוצר, כי השר האחראי על המשרד לא התייחס ולא בחן את המלצותיהם המקצועית פרי עבודת מחקר מסודרת של מטה כלכלי. כדי להתמודד עם משבר כה חריף כמו בימינו, כשהלא צפוי מצפה לנו יום יום, שעה שעה, יש צורך בתקציב מעודכן, שמתייחס לאתגרים המשתנים דרמטית ועומל כדי לקדם את הבלתי צפוי.
יש צורך לקיים דיון ענייני ומהותי על תחומים בהם ממשלה צריכה להוציא כסף. חובה להניח תוכנית כלכלית שמקורה בעבודת מטה, הנשענת על ידע, על השוואות בינלאומיות וניסיון מקצועי מצטבר. לפי עדות הבכירים שהתפטרו, ראש הממשלה ובעקבותיו שר האוצר בחרו שעבודת מטה זו לא תעשה. ומי שלא נעשתה זו מעילה של ממשלת ישראל בשליחותה.
לפי עדותם, עליה קיבלנו מידע בתוכנית "עובדה" בערוץ 12 - החלטות רבות שהיו מכריעות ורבות משמעות התקבלו ללא עבודת מטה, ללא בחינת סדר עדיפות וללא תוכנית קוהרנטית. למחדל הכלכלי, שעליו התריעו בטלוויזיה ראשי האוצר המתפטרים, אני מוסיף את מחאתי, מחאה על נושא שכואב לי, וכנראה, לצערי, לא יהיה. אני מבכה על כך שאין מחאה על שללא כל עבודת מטה מסודרת הבוחנת תוצאות מדיניות וכלכליות מוזרמים בימים אלו סכומי עתק כדי להחיל ריבונות הישראלית על שטחי C.
בימים אלו מוזרמים כספים להרחבת ההתנחלויות, להלבנת המאחזים הלא חוקיים ולבניית תשתית לתחבורה. זו תוכנית משיחית, שנשענת על מיליארדים ש"בשלוף" יצאו מכספי משלמי המיסים הישראלי. זו תוכנית "שלוף", שבמקום להתמקד אך ורק בהפניית משאבים כספיים להצלת חיי רבבות משפחות שקרסו כלכלית השנה, מפנים ממש באילו הימים מיליארדים רק כדי לקיים ולתחזק מערך התיישבותי, שכל ייעודו מניעת הקמה של מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל.
יש לנו שרת תחבורה בשם מירי רגב, שרק בחודש דצמבר, בימים האחרונים של 2020, החליטה שבתחום קידם תכנון כביש אדם-חיזמא יש להזרים - 17 מיליון שקל, שיקוע קלנדיה - 103 מיליון שקל, לכביש עילית-לפיד -171 מיליון, כביש עוקף לובן - 100 מיליון. כל זה למניעת מדינה פלשתינית ולשם החלת ריבונות יהודית. יש להיזהר ממה שהצהירה רגב, ולהערכתי בתיאום עם ראש הממשלה. מירי רגב יצאה בהצהרה, שמצד אחד יש בה בזבוז כספים ומצד שני יש בה נזק מדיני, אי-אפשר לשפוט אחרת את הצהרתה - "אנחנו לא מורידים את הרגל מהגז אנחנו מחילים ריבונות דה פקטו".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
