שנה למותו של אפרים אבא

אפרים נולד בתל אביב ב-1928, בנם יחידם של יהודה וגיטל אבא שעלו לארץ ישראל מרוסיה בשנות ה-20. אפרים והוריו התגוררו ברחוב בעלי מלאכה במרכז תל אביב ואחר כך ברחוב החשמונאים בעיר. את לימודיו התיכוניים עשה ב"תיכון חדש" בת"א ובהמשך עבר ללמוד בבית הספר החקלאי "כדורי" בגליל העליון.

לאחר סיום לימודיו ב"כדורי" בשנים 1946-1947, שירת כנוטר בצבא הבריטי וב-1948 היה ממקימי קיבוץ סער בגליל המערבי שהוקם על-ידי חברי "השומר הצעיר". באותה תקופה, והוא בן 21 לערך, הכיר את דפנה. השניים נישאו ונולדו הבנות רויטל (כיום רויטל טל) ועירית אבא, קדרית ואמנית. בהמשך התגרשו אפרים ודפנה. אפרים נישא בשנית ללאה ונולדו הבנות סיגל הורוביץ וניצת אבא.

מהשדרים הראשונים בגלי צה"ל

עם תום קרבות מלחמת העצמאות שירת במשטרה הצבאית והיה מהשדרים הראשונים של גלי צה"ל עוד שזו שכנה בבניין בית ספר ברמת גן.

אל קול ישראל הצטרף בתחילת שנות ה-50 ושם עבד כקריין חדשות ועורך תוכניות. אפרים נמנה עם קבוצת קרייני החדשות הראשונים בקול ישראל כמו משה חובב ונוספים. בשנות ה-50 יסד וערך יחד עם עודד קפליוק את התוכנית "רגבים - ילקוט חקלאי" תוכנית בנושאי חקלאות. התוכנית כללה הדרכה ועצות לחקלאים מפי מדריכים חקלאיים. לימים תהפוך התוכנית לפינה בשם "לחקלאי" שגם אותה בשנים מסוימות ערך אפרים אבא.

כן ערך את התוכנית "טיולים בארץ", מדריך למסייר ולמטייל. נושאי טבע ונופי הארץ היה קרובים לליבו של אפרים אבא והיה בקי וידען גדול בנושאים אלה. "אבא היה איש של טבע ואדמה - השבתות שלנו היו טיולים איתו בשדות ובפרדסים, ידע לזהות פרחים, צמחים ציפורים ופטריות. הכל ידע", מספרת בתו של אפרים אבא. לא מעט מתוכניות הרדיו והטלוויזיה שערך או הגיש אפרים, עוסקות בטבע ונוף.

אפרים כתב שירים לא מעטים ("בשביל הנשמה"). את שיריו הוא החל לפרסם בשנות החמישים במוספים הספרותיים של העיתונים למרחב, מעריב, על המשמר ובכתבי עת ספרותיים. בנוסף הנחה ערבי ספרות ושירה ב"בית הסופר" ובמקומות נוספים בארץ. אפרים הנחה גם ערבי ראיונות.

"צומת המזרח התיכון"

דומה כי יותר מכל מזוהה אפרים אבא עם תוכנית הרדיו המיתולוגית ׳צומת המזרח התיכון" בעריכתו, ששודרה במשך למעלה מ-20 שנה בקול ישראל. הייתה זו תוכנית רדיו שבועית שהוקדשה לאירועי השבוע החולף שהתרחשו בעולם הערבי. בין השאר כללה התוכנית סקירת עיתונים בערבית על הנושאים האקטואליים, שיחות פרשנות על המתרחש בארצות הערביות השכנות ועוד.

מצטרף לטלוויזיה הישראלית

בשנים 1962-1965 השתלם אפרים במחלקה העברית של תחנת השידור ה-בי.בי.ס. עם הקמת הטלוויזיה הישראלית, בסוף שנות ה-60, כמו רבים מאנשי קול ישראל, הצטרף אפרים אבא לטלוויזיה הישראלית שם הפיק וערך תוכניות תעודה ותוכניות אחרות בטלוויזיה הישראלית ובין השאר ערך את התוכנית "החיים סביב לנו " - תוכנית הלוקחת את הצופה לטיול קצר בנוף הארץ ובעולם החי והצומח".

תוכנית נוספת בטלוויזיה בה היה מעורב אפרים אבא הייתה התוכנית "פרצוף שכמוך", שעשועון -חידון בזיהוי פני אישים ידועים בהנחיית יצחק שמעוני ששודרה בסוף שנות ה-60. אפרים היה במאי תוכנית זו.

מורה לקריינות והגייה בבתי ספר לתיאטרון

אפרים אבא עסק שנים הרבה בהוראת הגיה (דיקציה) בעברית היה מורה דגול ואהוב מומחה לעברית והגייה שעבד בכל התאטראות בארץ ובראשם בסטודיו ניסן נתיב. אפרים ליווה את ניסן נתיב ואת הסטודיו כמורה להגייה ושפה משנת 1966. במהלך השנים הכשיר דורות רבים של תלמידים לאמנות המשחק.

מספר השחקן יוסי סקולסקי: "אפרים היה המורה שלי להבעה בסטודיו של ניסן נתיב. השעורים שלו היו מרתקים! ופעם ראשונה בחיי התאהבתי בדקדוק ולשון! מקצוע שהיה שנוא עלי בילדותי! פשוט המורה הוא שעושה את ההבדל! אפרים היה מרתק! למדתי ממנו כל כך הרבה..."

בתו של אפרים סיגל מספרת: "אבא היה מאחרוני הדינוזאורים של השפה העברית שדורות רבים של שחקנים עברו תחת ידו וקולו הערב".

"אנושי, ותמיד נכון לעזור"

איש התקשורת, חתן פרס ישראל, יעקב אחימאיר כתב בדף הפיסבוק "הכרתי מקרוב את אפרים ז"ל בשנות עבודתנו המשותפת במחלקה העברית של הבי.בי.סי. שמו הלך לפניו בעיקר עקב ההיגוי המיוחד בפיו של השפה העברית. נימת קולו זכורה לי ולא רק לי. היה אנושי במגע עימו, ותמיד היה נכון לעזור.

איש התקשורת הבמאי והמתעד בני עורי כתב על אפרים אבא בדף הפייסבוק: "זכיתי לראיין את אפרים אבא, במסגרת פרויקט תיעוד ותיקי רשות השידור. במשך למעלה משעתיים הוא סיפר לי את סיפור חייו והקריירה העשירה שלו כקריין וכעורך בקול ישראל ובטלוויזיה. תענוג צרוף היה לשבת מולו ולהאזין לקולו החם ולעברית המשובחת. אני מקווה שיום אחד ניתן יהיה לצפות בראיון הזה, ובשאר 80 הראיונות שקיימתי עם ותיקי רשות השידור, הנמצאים בסרטייה של ערוץ 1".

אפרים נטמן בבית העלמין הירקון. הניח אחריו אישה לאה וארבע בנות נכדים ונינים. על מצבת קברו נחקק: "מורה לחיים ולשפה העברית, איש משכמו ומעלה, מלח הארץ נאהב ונזכור לעד".