האריה שטרף את הבושה

חייבים לשאול ראש ממשלה את כל השאלות, חייבים להתעקש לקבל תשובות, חייבים להתנגד לשיח מבזה, משפיל, פוגעני, חייבים להתמודד עם אי-דיוקים, עיוותים, יצירת מציאות מדומה, חייבים למנוע תעמולה עם ספינים במקום התייחסויות ענייניות.

זהו הבסיס לשיח, לראיון, לחוזה בלתי כתוב בין מרואיין למראיין. אלא שיש עוד חובה אחת החלה על האוחז במיקרופון. המראיין, חובתו לכבד את המרואיין, להתנהג, להתייחס ולנהל שיח מכבד, שיח מקצועי, שיח שאינו פוגעני, שיח שאינו מבזה ומשפיל, מגחך, מקטין מזלזל.

אריה גולן, מראיין בשידור הציבורי, הינו בעל תפיסות עולם ועמדות פוליטיות מובהקות. די לשמוע את הזעם הקדוש, חוסר הסבלנות, הציניות השוטפת בראיונותיו כדי להבין באיזה צד נמצא המיקרופון הציבורי. די להשוות לראיונות נוטפי דבש ועושים נעים בגיו שמראיין אותו אריה ההופך בין רגע לאריה של נייר בראיונותיו אנשי אופוזיציה. אינו מקשה במיוחד, אינו קוטע אותם בגסות רוח, אינו מטיל ספק בטוהר כוונותיהם.

כל מרואיין ראוי ליחס הוגן, מכבד. יחס של מארח המאפשר לאורחו גם לסיים משפט קצר מבלי להשתלח בו בשפה וולגרית, בוטה וגסה.

אריה גולן ראיין את ראש ממשלת ישראל. זה היה ראיון קרנבורי במיוחד, עם סכין קומנדו בין השיניים, עיניים בורקות ולשון משתלחת, סגנון מתנשא, מבזה, מאשים, פוגעני חסר כבוד מינימלי, מביש, פשוט מביש.

אינני ממעריציו של ראש הממשלה. כמו בכולנו יש בבנימין נתניהו צדדים טובים וצדדים פחות טובים, הנדמה לשיח שהוביל אריה גולן היה חרפה עיתונאית לא פחות, חסר כבוד בסיסי מול מרואיין שהוא גם ראש הממשלה. ככל שהתקדם הראיון איבד אריה גולן את שיווי משקלו, האשים, ירה לכל עבר, זלזל במופגן והתנהג כתגרן נרגן במיוחד אשר האדם שמולו אינו מתרגש וממשיך את השיח המעוות הזה בקור רוח.

אריה גולן היה יכול לתבוע, לחלוק על האמת של ראש הממשלה לקיים ראיון הגון, מקצועי, יכול היה להביע דעתו בתום כל משפט של ראש הממשלה לו רק היה מתבטא בכבוד בסיסי, בנימוס, לו רק היה שדרן ולא שופר זועף, זועם, מגויס, גס רוח, שונא ומתעב את המרואיין שלו, אשר חרף העיוורון שאחז באריה גולן ממשיך להוביל את מדינת ישראל.

בשום מדינה דמוקרטית בעולם מתקיים הסגנון המשתלח הזה כלפי ראש ממשלה. הבושה הינה על ראשו של השדרן האריה שהלך את כבודו ומקצועיותו.