|
|
לפיד. דחליל [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
יאיר לפיד, הנה הזדמנות חייך. אתה נמצא במרחק נגיעה מראשות הממשלה, תבטיח למנסור עבאס קצת יותר מנתניהו, והנה יש לך את מה שכל מנהיג אופוזיציה חפץ בו, השלטון.
תוכל כמובן לחוקק חקיקה אישית ובלתי דמוקרטית לחלוטין אשר תמנע ממחצית העם מלבחור בנציגו לתפקיד ראש הממשלה, תוכל גם להיבהל מהתפקיד עקב האפשרות שאף אתה סבור שהוא גדול עליך בשבע מידות. אז בוא נראה יאיר, בוא נראה אם אתה מאמין בעצמך או שאתה באמת, כפי שאני סבור, דחליל.
וכאשר יהיו לך 61, תוכל תמיד לצרף את ימינה, את הציוניות הדתית, את החרדים הספרדיים ואת החרדים האשכנזים, ואתה ברוב כשרונך הברוך תנצח על התזמורת הזו. רוץ יאיר רוץ.
אוי כמה עצוב שמערכות הבחירות אחת אחר השנייה עוסקות בפסילה אישית של האופוזיציה את מנהיג הקואליציה, זה לא כמו ימי בן-גוריון, פסילה רעיונית, אלא פסילה אישית, והסיבה היא שעולם מפלגות האווירה, מלפיד האב ועד לפיד הבן ועד בכלל, הוציא את התוכן מהפוליטיקה, הכל הפך אישי.
ואם אנו כבר במישור האישי, אנו מביטים שמאלה ורואים ואקום מנהיגותי, דחלילים, למעט אולי מירב מירבית, מיכאלי מיכאלית, אבל אף היא אמרה שאולי תהיה ראש ראשת, ממשל ממשלה, אבל רק כשתגדל (תרתי משמע).
רוץ יאיר רוץ, היריבים שלך הם אתה בעצמך ובני גנץ, אותו בני גנץ אשר טוען ש"ישראל לפני הכל", וראוי באמת לראות אם הוא אכן עומד מאחורי דבריו. ואם גנץ לא יצטרף לממשלתך יאיר, לפחות יימחק סופית מהמפה הפוליטית בבחירות הבאות, כפי שאכן ראוי לו, לדעתי.
