בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כמו בכל אירוע התקשורת חושפת עכשיו עדויות, הקלטות ומסמכים שמראים שהכל היה ידוע ולא עשו כלום ● אם הכל היה כל כך היה ידוע מדוע אף כלי תקשורת לא התריע, לא ביצע תחקיר, מדוע אף כלי תקשורת לא הביא מדבריהם של אותם אלו שהתריעו, והם גורמים ידועים?
שוב ושוב הוכח כי יש פער עצום בין הזהויות והתדמיות שיש לגבי מגזרים מסוימים בחברה הישראלית, לבין המציאות בחיי היום היום. חלק גדול מאותם צעירים וצעירות שנהרגו באסון הזה, משתייכים לזרמים שמוגדרים כחרדים, חלקם קיצונים, כאלו שאנחנו לא אוהבים לאהוב כל השנה.
אנחנו כועסים בעיקר על המנהיגים הפוליטיים שלהם, העסקנים, שמנצלים את כוחם בממשלה, בכנסת ובכלל. הקורונה הקצינה את מערכת היחסים בין חילוניים לאותו מגזר חרדי, בעיקר על-רקע אי-ציות לתקנות הקורונה. אבל גם אז כמו ביומיים האחרונים, הערבות ההדדית שרבים מרבים להספיד אותה, שוב הוכיחה את עצמה מזאת דבר היוודע האסון. קבוצות של אזרחים, חילונים, ערבים, ומגזרים שונים הציעו את עזרתם, נענו לקריאות לתרומות דם, הביאו מזון וציוד למשפחות שהיו צריכות להיות צמודות ליקיריהם שנפצעו, או למרבה הצער לזהות אותם במכון באבו כביר.
הגדילו לעשות תושבי שכונת אבו כביר שהציעו לארח משפחות דתיות בשבת, כדי שיוכלו להגיע למכון לזהות את הגופות. גם בכפרים הערבים הסמוכים להר מירון, יצאו קריאות של תושבי הכפרים שהציעו את בתיהם למשתתפי האירוע שלא הצליחו לצאת משם לפני כניסת השבת. האם החיבור הבלתי אפשרי זה, יהווה פריצת דרך ביחסים בין חרדים לחילונים? כמובן שלא נפקד מקומם של מחוללי ההסתה, באמצעות המקלדת, באמצעות הרשתות החברתיות. סמכות בלי אחריות
כמו בכל אסון בסדר גודל כזה, נעלמים כל אלו שנושאים באחריות לניהול הלקוי שלו, חוץ ממפקד המחוז הצפוני, שהודיע מייד כי הוא לוקח אחריות, שמענו שתי תגובות ממפכ"ל המשטרה ומהבוס שלו השר לביטחון פנים. למדנו מהם פרק חדש לתרגום המילה אחריות. "אני לוקח אחריות אבל לא את האשמה" אמר כבוד השר. נוסח דומה נשמע מהמפכ"ל. כלומר מי שאחראי על אירוע או תהליך מסוים, והאירוע כשל בדומה לאירוע במירון, לא צריך לתת את הדין. הוא אחראי, כי זה תפקידו. אבל לא אחראי לליקויים, אם היו, בניהול האירוע.
ומכאן שנשאלת השאלה אז מי אחראי? מה התועלת בלהגיד אני אחראי אבל לא אשם? אגב השימוש במילה אשם לא במקומה. איש לא אמר להם שהם אשמים. הדרישה היא להקים מנגנון בדיקה שיחקור לעומק את מה שקרה, יחקור אותם ואם יימצא כשל, אז הם ישאו באחריות. במקרה קיצון, בבדיקה אובייקטיבית על חלק מהם תוטל אחרית למותם של 45 איש, עבירה פלילית ברמת חומרה גבוהה. לעומת זאת השר שהוא נבחר ציבור, לא צריך להמתין לוועדת חקירה. הוא היה צריך להודיע הערב, אני לוקח אחריות, כשלנו, ואני מתפטר. זה לא קורה וכולנו יודעים למה. טענות המשטרה
באולפנים ישבו קציני משטרה בהווה ובעבר, שסיפרו על מערכות לחצים, מצד גורמים פוליטיים, שדחקו בהם לאשר את האירוע למרות שהסכנות שם היו ידועות, לא רק על סמך דוחות מבקר המדינה אלא על סמך כל מי שהיה שם. אני מאמין לאותם קצינים שלחצו אותם. בסיטואציה הכאותית שאנו חיים בה, בהעדר ממשלה מתפקדת, ובימים של מו"מ ביזארי של שני גושים להרכבת ממשלה, לא צריך להתפלא מהלחצים. אבל למרות זאת, הטיעון הזה לא יכול לעמוד להגנתו של אף שוטר, בוודאי לא קציני משטרה.
אם ידעתם שהאירוע מסכן חיי אדם, הייתם צריכים להתריע, להודיע שאתם לא מאשרים את קיומו ומגלגלים את האחריות לדרגים הממשלתיים והפוליטיים. מישהו מהם היה לוקח אחריות. משטרה לא צריכה להמתין לאישורים, לפניות או ללחצים. כששוטר מזהה סכנה ברחוב, הוא לא מחכה שמישהו יצלצל למשטרה אלא פועל באותו רגע. אח"כ בודקים מה קרה ולמה, ולכן שוטרים וקצינים יקרים. לצד ההצדעה ההערכה והכבוד על פעילותכם בשטח, אתם צריכים לעשות בדק בית אצלכם, להסתכל לעצמכם במראה ולהגיד: האם עשיתי הכל להציל נפש אחת מתוך 45 הקורבנות? התקשורת
כמו בכל אירוע התקשורת חושפת עכשיו עדויות, הקלטות ומסמכים שמראים שהכל היה ידוע ולא עשו כלום. אם הכל היה כל כך היה ידוע מדוע אף כלי תקשורת לא התריע, לא ביצע תחקיר, מדוע אף כלי תקשורת לא הביא מדבריהם של אותם אלו שהתריעו, והם גורמים ידועים? זהו עוד סממן להחלשת מעמדה של התקשורת בארץ. בניגוד לתדמית שמנסים לייצר לה נכשכנית, תוקפנית ("סמולנית") היא רחוקה מלהיות כזו. מלבד קומץ עיתונאים אמיצים, תחקירנים, שדרים כפי שכבר נאמר אין זו הפעם הראשונה שנחשפים מחדלים, אירועי אסון, שהיה ידוע מראש עליהם, והתקשורת למרבה הצער נאלמה דום.
מליאת הכנסת קיימה ישיבת אבל מיוחדת בעקבות אסון מירון שבו קיפחו 45 בני אדם את חייהם ▪ נתניהו: בתום ימי האבל נבחן בצורה סדורה, מעמיקה ואחראית, את כלל הנושאים שקשורים בהתכנסות בהר, בהווה ובעבר ▪ דרעי: כל הפעילות של נציגי הציבור הדתי והחרדי ושלי היו כדי שהגבלות הקורונה לא יחולו בשטח הפתוח (נתניהו. רק אחרי ימי האבל [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת])
לדברי חבר הכנסת שמחה רוטמן, האירוע במירון והרקע לו מערבים בתוכם פעילות של רשויות המדינה השונות, לרבות הרשות השופטת והליכים מרובי שנים שהתנהלו בפניה ▪ "המחלוקות הפוליטיות בממשלה ומתן בלעדיות לקביעת הרכב הוועדה על-ידי הרשות השופטת יכתיבו כמעט ממילא את גבולות הגזרה של הבדיקה והחקירה, מראש" (ח"כ רוטמן. הליך שקוף ופתוח [צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת])
קובע שהממשלה יכולה להקים ועדה כזו למרות שהיא ממשלת מעבר, שזוהי הדרך הנכונה ביותר לבחון את האסון ושיש לעשות זאת בהקדם האפשרי ▪ מסביר שהדחיפות נובעת מהצורך בריכוז פעולות החקירה, הצורך להפיק לקחים לקראת אירועים דומים ומתן מענה חלקי לתחושות הקשות של הציבור (מודעות אבל במאה שערים)
המפכ"ל מביע תמיכה של 200 אחוז במפקד המחוז הצפוני על פועלו באסון מירון ▪ השר אוחנה: גורמים בתקשורת מנסים לתקוע טריז בין המפכ"ל ומפקד המחוז לשר ([צילום: יונתן זינדל/פלאש 90])
למרות שמה שקרה במירון בל"ג בעומר היה אסון קולוסאלי, צריך להתייחס למה שקרה שם לא במונחים של אסון אלא לקרוא לילד בשמו: הפקרות רבתי וחוסר אחריות! (חוסר אחריות [צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש 90])
הוא אוחז בכוח ובחסות הבג"ץ (לפי שעה) בהגה השלטון, אבל אסור לו לנהוג ▪ חייבים ליטול ממנו את הרישיון (נתניהו. עיניו כהו וקהו [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90])
סוחרי הטרגדיות המקצועיים החלו עם רעיון הכשל של הקמת ועדת חקירה ממלכתית כשהם מביטים בהנאה על הגיליוטינה ▪ אלא שההיסטוריה מוכיחה כי ועדות חקירה אינן פתרון אלא לכל היותר הם תעריפון הוצאה להורג (מי יועלה לגרדום? [צילום: ישי פרידמן])
הביקורת תתמקד בבחינת פעילות כלל הגורמים, בדיקת הפעולות לתיקון הליקויים שנמצאו במתחם קבר הרשב"י והסדרת אירועים המוניים דתיים ▪ אנגלמן: ככל שיעלו בביקורת היבטים של אחריות אישית הדבר יבוא לידי ביטוי בדוח באופן חד-משמעי (מתניהו אנגלמן. בדיקה מיוודת)
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני התייחס בפתח ישיבת ועדת הכספים לאסון במירון: "היות ואני מכיר את הסוגיה הזו, אם זו הייתה ממשלה מוגדרת היינו אומרים הממשלה הזו לא מושלת. היו פה ממשלות שונות, זה היה כל הממשלות, שמירון מחוץ לתחום. הסברה הייתה שהיו ניסים - הניסים ימשיכו. כל הממשלות לא נתנו דעתם. בכל מקרה לוועדת חקירה ממלכתית, אני לא מתנגד אבל זה צריך להיות בתנאי שהמדינה, ולא משנה איזו ממשלה, בסופו של דבר הוועדה תגיד שצריך להשקיע שם כסף. אם יעשו זאת אז ועדת חקירה ממשלתית שווה, אם לא אז ימצאו איזה שוטר להאשים"
במוחי חלפה השאלה איך הן מסתדרות עם כל הקריאות לעזרה, עם אנשי מד"א וזק"א ומשטרה ואיחוד והצלה? ▪ שאלתי את עצמי איך הן מצליחות לעשות את צרכיהן כאשר הן מוקפות בגברים זרים? כידוע, הגברים מתפנים בקלות, אך אישה עם תינוק בזרועותיה לעיני הציבור הרחב כאשר אין שיח בסביבה? (מי דאג לשתיה? [צילום: AP])
בימים האחרונים נשמע שוב ושוב צמד המלים "לקחת אחריות", שאיש אינו מבין אותו ואף אינו טורח לתת לו משמעות. האם "לקיחת אחריות" היא הנחת המפתחות? התפטרות? חרקירי? והאם ביצוע אחת מפעולות אלה ימנע את האסון הבא?! (האסון במירון [צילום: דוד כהן/פלאש 90])
דעתי אינה נוחה מה"הילולות", בהן מצטופף עם רב בכלל, ובתקופת מגיפה, כקורונה, בפרט ▪ ההילולות הללו, חלקן על "קברי צדיקים" שאין היודע גופת מי טמונה בהם, מגבשות את החרדים ונושאות פירות פוליטיים עצומים לעסקניהם ולצדיקים-מכח-עצמם אשר עשו את הדת והאמונה לקרדום לחפור בו (אשמים רבים [צילום: דוד כהן, פלאש 90])
ועדת החקירה תבדוק את התהליך לאורך השנים הארוכות, תבחן את ההחלטות שהכריעו בהתייחס לעלייה להר על כל היבטיה ▪ יותר מבחינת העבר תפעל למען העתיד (ריח המוות עדיין מרחף [צילום: סבסטיאן שיינר, AP])
איזו גדלות נפש של האוכלוסייה הלא-חרדית לעומת הסירוב המתמשך של החרדים לעמוד דום לזכר חללי צה"ל ביום הזיכרון (הדלקת נרות זיכרון בתל אביב [צילום: עודד בלילטי/AP])
הפכנו את ה-2.5 ליום אבל לאומי. הדגלים הורדו לחצי התורן בכל המקומות שהדגלים מככבים לתפארת מדינת ישראל. האבלים אינם אבלים פחות או יותר בגלל הורדה זו. אנו, רוב הצבור הישראלי, שאינו פוקד את הר מירון בל"ג בעומר, כואב ודואב עם משפחות הנספים, חבריהם והקהילה החרדית בארץ ובחו"ל.
קיימות שתי גישות בתחום של חקירת תאונות וכשלים מכל סוג שהוא. גישה אחת מתמקדת במציאת אשמים. גישה שנייה עוסקת במניעת הישנותה של התאונה. כמובן שיש מצבי ביניים רבים, אבל כדי להבין את מחול השדים המתחולל מאז האסון - הצפוי מראש - בהר מירון חשוב להפנים את ההבדל התהומי בין שתי הגישות.
הכאב על האובדן העצום, הבלתי נתפס והמיותר אינו מרפה. בעוד ריח המוות מרחף עדיין בחללו של עולם, בעוד המשפחות קוברות את אהוביהם, סותמות את הגולל ומרטיבות בדמעותיהן את התלוליות היבשות, עדות לגודל הטרגדיה, חובה להתחיל להניע את התהליכים המתבקשים מתוך אחריות לאומית, נטולת פוליטיקה, נטולת אג'נדות, נטולת רעשי רקע.
התעלומה האופפת את היעלמותו של יחיא סינואר מהספקטרום התקשורתי ומהפגנת נוכחות פיזית בשטח, שומה שתעלה סימני שאלה באשר למידת תפקודו, או אף גורלו התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
רוב הפרשנים הצבאיים תומכים עתה בתוכנית המטכ"ל להיכנס לרפיח, להרוג כמה מאות מחבלים ואז לצאת ממנה, אפילו שדרך פעולה זו כבר נכשלה כישלון חרוץ בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...