מחר יום חדש

אם המלכה אליזבט היא אינדיקציה כלשהי, הרי שאין תקווה לשינוי בארץ. אך בארץ אין בית מלוכה, והגיע הזמן, לאחר למעלה משתים עשרה שנים בראשות הממשלה, לפנות את המקום. קצה נפש הבוחר בסטטוס-קוו, ולא יגיע סופה של מדינת ישראל בשל חילופי גברי, נהפוך הוא, רענון הוא בריא, אפילו מאד.

אולי גם תהיה לנו נשיאה-אישה שאינה מהביצה הפוליטית, מישהי מבחוץ, בדומה (להבדיל) לנשיא לשעבר דונלד ג׳יי טראמפ. להזיק זה לא יזיק, כי מוסד הנשיאות הוא ממלכתי-ייצוגי בלבד, ואולי עוד נכונות לנו הפתעות מעניינות? אכן, אדם אחד יהיה פגוע עד מאוד - האגו של הרצוג, הבן של, ראש ה, האדם שהוא כה מנוסה, שהוא מרגיש ראוי, שמגיע לו, אך טיפה סבלנות לפשוטי העם לא ניתן למצוא אצלו. הוא מבית המלוכה, וראוי (לדעתו) לזכור זאת ולהתייחס אליו כמגיע לו. טוב שלפעמים באים החיים ומלמדים אותנו בחטף שיעור בענווה, שלא אנחנו הקובעים והשליטים, שחייבים תמיד לעשות טוב ולהיות צנועים ושמחים בחלקנו.

מה קרה בארה"ב? שם היו ארבע שנים של חלום, לאחר שמונה שנות הסתה. מה פרוש? משך שמונה שנים החדירו בנו תובנות דוגמאת: "המשטרה פושעת, בעיקר נגד שחורים". "אין טרור, וודאי שאין טרור איסלמי. איסלאם היא דת שוחרת שלום. שורשי ארה"ב עמוקים הם באיסלאם". ואז הגיע אותו חלום, בו נזכרנו ש"ארה"ב היא ארץ נהדרת, וחייבים להיות גאים בה, וצריך להפסיק לנצל את טוב הלב האמריקני, ויש גם להתנהג בכבוד כלפי ארה"ב. החלום היה כה מעורפל, שאפילו נזקקנו לשיעורי בסיס בהיסטוריה של ארה"ב, והופסקו שיעורי החובה בדברים הזויים למיניהם.

ההתנגדות הייתה כה רבה וכה עזה, ובכל זאת משך ארבע שנים לא עלה ביד איש לעשות דבר. כמובן שהם ניסו, פעם אחר פעם, ודבר לא עזר. פשוט לא נותרה ברירה כי אם להעיף את הנשיא בבעיטה החוצה, בדרך לא דרך (ואולי בדרך הישר, זאת כנראה לא נדע עוד זמן רב). ועתה, כשהוחזרה השלווה לכנה, ניתן לעשות את כל שהותחל משך שמונה שנות כהונתו של אובמה, וחייבים לעשות זאת ביתר שאת, כי הזמן יקר, וחבל על כל דקה. פרויקט "הריסת ארה"ב" בעיצומו, ובמהרה לא ישאר כאן דבר, גם לא זכר לאמריקה של פעם.

הדמוקרטים הפכו לקיצוניים, שיכורים מכוח, ואין ביניהם ולו אחד שיעצור ויגיד "זה לא טוב לילדים ולנכדים שלי, בואו נבדוק לאן מועדות פנינו, והאם התשלום העתידי לא כבד מדי" הדמוקרטים כה עסוקים במחיקת העבר, אותן ארבע שנים נפלאות, ובענישה של כל מי שמעז לחשוב בצורה שאינה תואמת במדויק את צורת מחשבתם, שהתוצאות והמחיר לא מעניינים אותם, העיקר הצלחת המחיקה-עד-תום. עוד ילמדו בעתיד את שקורה בימים אלו ממש, והמסקנה המתבקשת היא שהמדינה השתגעה, הלכה למעשה.

האם זה יקרה גם בארץ? בתוך כל אי-השפיות בה אנו חיים, מצב דומה לא יכול לקרות, כי אצלנו הימין והשמאל וכל אלו במרכז למעשה דומים זה לזה כשתי טיפות מים. אצלנו הקיצוניים הם הערבים ועיתון הארץ, אך לא אלו ולא זה מכתיבים את המהלכים (בניגוד לארה"ב). כשהמצב ידרדר, ואין ספק שהוא יהיה בכי רע, שכן ארה"ב ממתינה להכריח אותנו להגיע לכניעה לפלשתינים, להפסיק את הסיוע ולהעניש אותנו בכל מיני דרכים (הכל פרי מוחם הקודח של יהודי ארה"ב), השמאל והימין ינהגו באותה צורה בדיוק, שכן הם עשויים מאותו חומר.

בעידן החדש בפתחו אנו עומדים, חובה עלינו לזכור את כל הטוב שנתניהו עשה, ואסור לנו להיות כפויי טובה. אם תהיה מרים פרץ הנשיאה, ודאי שהיא תדאג לכך (ניתן, לדוגמה, לחון את ראש הממשלה אם יהיה צורך). אולי גם ימצא מנהיג זה או מנהיגה אחרת קצת ענווה בליבם, יזכרו לנתניהו חסדי נעורים ויפנו אליו בשעת צרה וצוקה (כאמור, אלו תגענה במהירות, בצורה בלתי צפויה ובכוח רב).

ואנחנו? מה מוטל עלינו? לשקוד על אחדות, עזרה הדדית, מעשים טובים. כי חייבים שתהיה נפש בריאה בגוף בריא, אם עלינו לשרוד. צריכים אנחנו לשקוד על בריתות, כי נזדקק לכל עזרה שאולי תנתן, ואסור יהיה לנו לבקשה כמו גם אסור יהיה לנו לקבלה כמובנת מאליו. שום דבר אינו מובן מאליו - לא עצם קיומנו, ולא עתידנו.