|
|
נאור. לתת לחתול לשמור על השמנת [צילום: מרק ישראל סלם]
|
|
|
|
|
ראוי לציין בהקשר זה את מאמרו המצויין של נדב שרגאי המספר לנו (ישראל היום, 25.6.21, תחת הכותרת "הכל נשאר במשפחה"), את הסיפור הזה מזווית שונה. שרגאי אומר כי המעורבות של ערביי איחוד המשפחות בטרור, גדולה פי שלושה משיעורם באוכלוסייה בישראל, ובמזרח ירושלים פי 12! ועוד נאמר כי מאז 1967, התאזרחו באישור בישראל לא פחות מרבע מיליון פלשתינים!
הנתונים של שרגאי הם מחוץ ובנוסף לסיפור שאנו מביאים דלהלן. "סיפור" זה מוסיף מצידו עוד מאות אלפי פלשתינים במציאות ובפוטנציה, חלקם לשעברים, לא רשומים, כאן בארץ.
ישראל 2021, שוק ער לנשים פלשתיניות
יש מיעוט בתוך מיעוט ערבי במדינה (התופעה פורחת בעיקר בקרב הבדואים הצעירים בנגב, אך לא רק), שהפרטים בו "קונים", נשים פלשתיניות בגדה וברצועת עזה, עושים איתן ילדים (ביטוח לאומי משלם, על-פי מספר הילדים...), מגרשים אותן (פיקטיבית, על הנייר - הביטוח הלאומי משלם, שוב, בטענה שהבעל המגרש לא משלם דמי מזונות לגרושתו). דוקומנטים? הקאדים מספקים בשפע (והם על נייר עליו מתנוססת הכותרת "מדינת ישראל"), הבעל מוצא עץ תאנה בצלו הוא חוסה, מקיים מצוות "תחת גפנו", כהלכתה וכלשונה... עם הנרגילה שלו. המדינה, קרי ביטו"ל, מפרנסת אותו... הכסף מתקתק ונכנס כמו שעון החול הידוע...
ואגב הקאדים, שזה סיפור המחייב התייחסות נפרדת, מקבלים משכורת מהמדינה, והם בבחינת "כלי קודש", המשתפים פעולה עם התהליך (שכאמור מחייב נישואים של מספר נשים, בניגוד לחקיקה מפורשת בישראל), הכולל גירושים פיקטיביים וילדים. והרבה. והיכן כל זה קורה? כאן בארץ... וממשלות ישראל, לדורותיהן, שהתהליך הבזוי הזה נעשה מתחת לאפן, משתפות פעולה עם מעשה רמיה זה.
גם ארגוני הנשים, כולל Me Too המפואר, אפודים בשתיקתם, אף שהם מודעים לחרפה. הנה עוד תשובה מדוע לא יבצעו איחוד משפחות בגדה... אלא דווקא כאן בישראל: היכן מוצאים או מייבאים, גם נשים צעירות, גם פרנסה בשפע (ביטו"ל), גם אפשרות לזכות בחיי בטלה, וגם... בקרקע - חינם?
כך זוכים גם אותם ערבים צעירים ליטול חלק במצוות ה"הגשמה הזוחלת", של זכות השיבה, אף שהם עצמם לא נפגעו כזרת, מהמלחמות הקשות שידענו כולנו. לא מהנכבא הדמיונית ולא מהנקצא, הדמיונית עוד יותר, אבל כן זוכים לידיעה כי ידם על העליונה במאבק האין-סופי שהם מנהלים נגד ישראל... וממשלות ישראל? הן נוהגות כאותם ארגוני נשים: שותקות, שותקות שותקות...
מרים נאור, בראש הוועדה לחקירת האסון במירון - זה רציני?
מינויה הנוכחי של גב' נאור, כשופטת, שתעמוד בראשות הוועדה לחקירת אסון מירון, תזכה אותנו בהמשך המחדל ותו לאו. האסון במירון, ראוי גם ראוי שייחקר. אך תהליך זה לא יכול לצאת אל הפועל ללא בירור תפקידו של ביהמ"ש העליון בהתרחשותו. כאשר חיות ממנה את נאור (שהייתה בהרכב שפסק נגד הממשלה, אשר ביקשה את הפקעת מתחם קבר הרשב"י, ובפסיקה זו החזירה את העמותות למשול בהר), האם אין זה לעג לרש? האם אין זה בבחינת: הבה ניתן לחתול לשמור על השמנת?...
כבר הורגלנו לקנאות הגדולה בה שומר ביהמ"ש העליון על חבריו ועל החלטותיו. שום ביקורת על הנעשה בו, על החלטותיו, לא "תזלוג" לידיעת הציבור והתקשורת, מבין החדרים הסגורים ב"היכל המשפט", אבל האם לא הגזימו הפעם יושביו בהחלטה האחרונה, העושה ללעג ולקלס את עצם הבחירה?
רבות דובר בתהליך העגום של ירידת אמינותו של ביהמ"ש העליון בעיני הציבור. מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. נושא זה ראוי לדיון נפרד. אבל נזכיר רק שמדובר בנפילה של ממש. מאזור המבטחים של כ-80%, בעשור הקודם, לאזור המפולת של כ-35%, עכשיו. לא מילתא זוטרתא. אבל העליונים? שם עולם כמנהגו נוהג... האירוע דלעיל, שהוא בבחינת זלזול גמור, בשיפוטו של הציבור, הוא אחד הגורמים לירידה המואצת דלעיל.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
