האיום האירני - מציאות לעומת ספקולציות

לתשומת לב מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב, המנהלים מו"מ להסכם הגרעין עם אירן: הבסיס לצפי מציאותי של התנהלות אירן בעתיד הוא התנהלותה בעבר. התנהלות בעבר, ובמיוחד במזה"ת, מונחה ההיסטוריה והמסורת - מתועדת ואובייקטיבית, לעומת התנהלות עתידית שהיא ספקולטיבית, סובייקטיבית ועתירת אי-ודאות. התעלמות מהתנהלות שיטתית אנטי-אמריקנית של אירן מאז מהפיכת 1978/79, שהפכה את אירן מ"השוטר האמריקני של המפרץ הפרסי" למוקד אזורי ועולמי של הפצת חתרנות, טרור ומלחמות - פוגעת קשות ביציבות האזורית והעולמית ובאינטרסים כלכליים וביטחוניים של ארה"ב.

אבל, מעצבי מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ג'ו ביידן, ובמיוחד מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ראש ה-CIA ברנס ומנהלת סוכנויות המודיעין אבריל היינס, נחושים להצטרף להסכם הגרעין עם אירן למרות מערכת החינוך הפנטית האנטי-אמריקנית באירן; רמיסת זכויות האדם באירן; הפצת סמים וטרור אירני (בשיתוף פעולה עם חיזבאללה) ב"חצר האחורית" של ארה"ב בגבול המשולש של ארגנטינה, פראגוואי וברזיל ובגבול המשולש של צ'ילה, בוליביה ופרו; מעורבות קריטית של אירן במלחמות אזרחים בתימן, בעירק, בסוריה ובלבנון; ליבוי הטרור בכל מדינה ערבית פרו-אמריקנית; פיתוח יכולות בליסטיות, ביולוגיות וגרעיניות; וקשרים אסטרטגים הדוקים עם אויביה של ארה"ב כגון קוריאה הצפונית, ונצואלה, סוריה, טאליבן, אל-קאעידה, "האחים המוסלמים", חיזבאללה, חמאס, החות'ים בתימן וישויות פורעות חוק נוספות.

חרף המציאות הנ"ל, מעצבי המדיניות של ביידן רואים במשטר האייתולות שותף אמין למו"מ גרעיני ולדו-קיום בשלום עם מדינות המפרץ הערביות, על-אף הנחישות המתועדת-למשעי של המשטר השיעי באירן להפיל את כל המשטרים במדינות ערב הסוניות והפרו-אמריקניות.

כדי לקדם את הערוץ הדיפלומטי ולחזור להסכם הגרעין, החליטו אנשי ביידן להסיר משולחן המו"מ את האופציה הצבאית ואת האפשרות לשינוי המשטר בטהרן. החלטה זאת נתפשת על-ידי האייתולות כגילוי-חולשה, כפי שהייתה נתפשת על-ידי כל גוף פורע-חוק, ובמיוחד במזרח התיכון. וכך, הנשיא ביידן מחזר אחר משטר האייתולות - המהווה איום קטלני, ברור ומיידי על כל משטר ערבי פרו-אמריקני - ובמקביל מפעיל לחץ על סעודיה ומצרים (בנושאי זכויות האדם, דמוקרטיה ומלחמה בטרור "האחים המוסלמים"), ובכך מערער את אמינותה האסטרטגית של ארה"ב, את יציבות האזור, ודוחף את סעודיה ומצרים לזרועות סין ורוסיה.

מדיניות שגויה

בעוד וושינגטון סבורה שאפשר לשכנע את משטר האייתולות לסטות מחזונו הדתי, פנטי ומגלומני להשתלט על המפרץ, המזרח התיכון, מרכז אסיה, קרן אפריקה ושאר העולם - בתמורה לחבילה כלכלית ודיפלומטית חסרת תקדים - מבהיר המשטר הקנאי שאינו מונחה-כלכלה ודיפלומטיה, אלא מונחה-חזון נטול-פשרות הכולל את שיעבוד המערב - ובמיוחד "השטן הגדול" האמריקני - לשלטון האימפריה האירנית.

אנשי ביידן מתעלמים מהעובדה שהאייתולות מינפו את הסכם הגרעין מ-2015, ואת רוחב הלב האמריקני, לקידום - ולא למיתון - פעילות טרור, היתחמשות, דיכוי ומדיניות אנטי-אמריקנית. כך היו גם תוצאות תמיכת ארה"ב בעליית האייתולות לשלטון ב-1978/79, כאשר הנשיא קארטר התעלם מהתנהלות אייתולה חומייני וראה בו לוחם חרות אמין ונוח לארה"ב, הנלחם ברודנות של השאה הפרסי.

המדיניות השגויה עלולה לחזור על עצמה לאור העובדה שהנציג המיוחד של הנשיא ביידן לקידום המו"מ עם אירן הוא רוב מאלי, שהיה ממעצבי הסכם הגרעין מ-2015, וידוע בלהיטותו למדיניות אמריקנית רב-לאומית (בתיאום עם אירופה והאו"מ) ולא מדיניות חד-צדדית של ארה"ב ("אמריקה תחילה"). מאלי לא מסתיר את אמונתו באפשרות לשנות באופן מהותי את התנהלות האייתולות וגופים פורעי-חוק נוספים כמו חמאס וחיזבאללה. עד לתפקידו הנוכחי, היה מאלי נשיא ומנכ"ל (וגם אחד המייסדים) של International Crisis Group הממומן על-ידי המיליארדר ג'ורג' סורוס, מחסידי הרב-לאומיות, תומך באגף הרדיקלי ("פרוגרסיבי") של המפלגה הדמוקרטית, תרם רבות לשתדלנות למען הסכם הגרעין מ-2015, ומקיים קשר חיובי עם האייתולות למרות התנהלותם פורעת-החוק. מאלי היה יועץ בכיר למדיניות חוץ של הסנטור הרדיקלי ברני סנדרס בתקופת הבחירות המוקדמות לנשיאות ב-2020, ושירת כיועץ מיוחד לנשיא אובמה בנושאי המזרח התיכון וצפון אפריקה.

האם מעצבי המדיניות של ביידן, והמחוקקים בסנאט ובית הנבחרים, שבכוחם לבלום, לשנות וליזום מדיניות חוץ וביטחון, ילמדו מלקחי המדיניות שהובילה להסכם הגרעין מ-2015 ולתמיכת ארה"ב במהפיכת 1978/79, ולא ישעבדו את המציאות להרהורי-לב וספקולציות הרות אסון? האם מעצבי המדיניות של ביידן והמחוקקים בשני בתי הקונגרס ערים לעובדה שהנמר האירני מסוגל אומנם להחליף טקטיקות אך לא חברבורות?