בגיל אין גיל

בהמשך לשירים שפרסמתי ועניינם הזדקנות, הנה השיר, "בגיל אין גיל", שכתבה עדנה אפק לזכר בלהה אדירי, אִמהּ:

"אָמְרָה.
בַּגִּיל אֵין גִּיל
אִמִּי שָׂבְתָה:
רוֹאוֹתֶיהָ בָּאֲרֻבּוֹת חָשְׁכוּ
וּבָאוּ יְמֵי הָרָעָה
וְאָמְרָה אֵין לִי בָּהֶם חֵפֶץ

אֵינֶנִּי חֲפֵצָה בְּזִקְנָה.
רוֹצָה סַכִּין
לִפְעֹר גּוּפִי
לְהַגִּיר זִקְנָה מִמֶּנִּי.
רוֹצָה צוּק
לֶאֱזֹק זִקְנָה
אֲזַמֵּן עַיִט
לְנַקֵּר כְּבֵדָהּ.

אֵינֶנִּי רוֹצָה
אֹרֶךְ אֹרֶךְ יָמִים
שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָה".
רוֹצָה
לִהְיוֹת כַּד שָׁבוּר עַל הַמַּבּוּעַ
לָרוּץ כְּגַלְגַּל אֶל הַבּוֹר.
בַּמָּוֶת רַחֲמִים
בַּזִּקְנָה אַיִן:
מְעַכֶּלֶת
מְנַקֶּרֶת
מְרוֹשֶׁשֶׁת.
וְלַעַג הַרְבֵּה
לַבָּשָׂר".

טפרים

ממשל ביידן כבר אותת, עם כניסתו לתפקיד, שכוונתו להזיק לישראל. כלומר, לשוב למדיניות האנטישמית המסורתית של מחלקת המדינה. עכשיו הוא הציג את טלפיו - גינה הריסת בית מחבל, שרצח יהודי, ומפעיל לחץ לא להרוס בית של מחבל נוסף, שרצח יהודי.

בטירוף הפרוגרסיווי, שהיכה את הממשל האמריקני הנוכחי, הוא עומד לצד מחבלים; ועוד מעט ישלוף את טפריו האנטישמיים, כמיטב המסורת.

ואצלנו - ממשלת הכחש והמרמה מתגלה כממשלת הזחילה והכניעה. בית המחבל לא ייהרס, וכנראה, לא ייהרסו עוד בתי מחבלים עם דם יהודי על ידיהם. מי יודע למה עוד התחייב לפיד במסע התרפסותו בוושינגטון.

הקורונה לא עזבה

בניגוד לטיפשות הרווחת במקומותינו, לא עזבה אותנו הקורונה. לכן, לא ברורים היסוסי משרד הבריאות ומשרד התחבורה בכל הקשור באיטום נתב"ג בפני מפיצי וירוסים, הבאים/שבים מחו"ל.

כמו בצבא, בכבישים ובמקומות העבודה, גובה מאתנו הברדק הישראלי מחיר כבד. פרופ׳ אהוד שפרינצק המנוח הגדיר זאת כתרבות של אי-לגאליזם - נורמה חברתית של אי-כיבוד החוק. דרך אגב, זה כולל גם את משרדי הממשלה ואת עובדי המדינה לזניהם.

באחד ממושבי השרון הוכנסו עשרות ילדי גן לבידוד, כיוון שהורים שלחו לגנים אחים של ילדים מבודדים. זה קורה בשפעת, בכינים ובעוד מחלות דרך שגרה, ובעצם למה לא בקורונה?!

הגננות מעלו בתפקידיהן, בלשון המעטה, כשאישרו את כניסת הילדים לגן. אז מה?! המשטרה ומשרד הבריאות יודעים שקיימת תעשיה של איסורי חיסונים מזויפים. הם מעדיפים לשתוק, ולעשות תנועות של אנחנו על המשמרת. ושווה השאלה - למה?! והתשובה הבלתי-נמנעת - ככה! זו מדינת ישראל, שאפרים כינה אותה, "פארטצ'יה אהובתי".

זלזול, או חבלה

החוק מחייב את משרד הביטחון ואת משרד האוצר לנכות מהכספים, שפושעי אוסלו הקצו כהחזר מיסים לרשות הטרור, את המשכורות השמנות, שמקבלים מחבלים כלואים ומשפחות של מחבלים שנהרגו. משרד האוצר ומשרד הביטחון אינם עושים זאת. ושוב - למה?! והתשובה, ככה! מתוך זלזול, מתוך מעילה באמון, או גרוע מזה - מתוך כוונה לחבל בלוחמה בטרור (לוט"ר).

עו"ד סא"ל במיל' מוריס הירש - לשעבר בכיר בפרקליטות הצבאית וכיום בכיר במכון המחקר "מבט לתקשורת פלשתינית", עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים, כדי לאכוף על משרד הביטחון ועל משרד האוצר לנכות את הכספים הללו, אחרי שמשרדי הממשלה ניפחו לו את המוח בהרבה הסברים מצוצים מהאצבע. מעניין אילו ק"ן תירוצים ימציאו משרד האוצר והפרקליטות, כדי להצדיק את המחדל. הם יצירתיים מאוד בתירוצים, אך לא במילוי חובת נאמנותם לאזרחי ישראל ולחוקיה.

כידוע, איני תולה הרבה תקווה, שבג"ץ יפסוק לפי רוח החוק ולפי ההיגיון של מדינה, שנלחמת על חייה מול טרור. הניסיון מראה, כי שני הדברים השוליים הללו אינם מטרידים כלל את מאוצתו להשתלט על המדינה, ולהפריע ללוט"ר. עיינו, לדוגמה, בפסיקתו הטרייה, שפסלה את החוק, המתיר שלילת קצבאות מהורי קטינים, שמרצים מאסר בגין ביצוע עבירות ביטחוניות.

גיחוך

בצבא אוקראינה משרתות כ-57 אלפי נשים. כעת נמצא אנדרי טאראן, שר ההגנה במתקפה של שלושה מחבריו לממשלה לבטל את ההחלטה המגוחכת להנעיל בנעליים עם עקבים את נשות הצבא, שיופיעו במצעד חשוב לרגל שלושים שנות עצמאות אוקראינה, בסוף אוגוסט. "נשות צבא אוקראינה הוכיחו שהן טובות במקלעים ולא בעקבים", קבעו השרים.

טאראן הגיב על כך באומרו, שהורה לצבא לנסות להנעיל לצוערות, שיופיעו במצעד, נעליים אחרות - מגפיים גבוהים. אך צבא אוקראינה טרם הסביר עד כה מדוע הורה לצוערות לנעול נעליים אחרות מאלו של הצוערים, שיופיעו במצעד.