הטעות של בנט

כשנשאל נפתלי בנט בראיון עיתונאי עם נחום ברנע מהי הטעות שעשה בממשלה זו, השיב שהביא את שיקלי לכנסת במפלגתו. אתם שומעים טוב? כמה אינפנטילי. נשמע כמו בדיחה. מילה לא כמובן על גניבת קולות הימין, על ההונאה ועל סדרת הבטחות שהפר בחיבור קואליציית שמאל-פלשתינית תומכת טרור.

ובהתנייה פבלואית מוכרת של התקשורת הכללית, האוהבת לשנוא את ביבי 'הרע', תוך התעלמות בוטה מהישגיו חסרי התקדים, ואוהבת לאהוב את שונאי ביבי - דוגמת סער ובנט - ברנע כמו ברנע ענה אמן. לא רק שהוא לא מתח ביקורת על מעלליו ומכירת עקרונותיו של בנט בפרט ושל השמאל בכלל ועל העובדה שבנט נתפס לטעות אישית, כיסאולוגית, לא עקרונית ולא מהותית כמו זו שצירף למפלגתו את שיקלי. רק חשבו אילו היה מדובר בביבי, איך ברנע היה מכסח לו את הצורה.

ברנע לא החמיץ הזדמנות פז זו, כדי לתפוס טרמפ על הודאה בטעות כביכול של בנט, כדי להשמיץ, איך לא, את ביבי, שאינו נוהג להודות בטעויותיו. אבל אל תתבלבלו, נשוא הראיון הוא בנט, ולכן הכתבה כולה נופת צופים. יחי ההבדל הקטן - הגדול. הבנת את זה נחום? תודה.

תשאלו את שיקלי

שווה כל שקל: חידה - איך אפשר להיות האיש המפורסם במדינה מאנונימיות כמעט מוחלטת, חינם אין כסף ובלי להתאמץ? תשאלו את עמיחי שקלי. עד שבנט לא מכר נשמתו לשמאל ולפלשתינים מישהו בציבוריות הישראלית שמע על האיש? התשובה היא ממש לא. מהרגע שהאיש החליט למחות בתהליכים נכלוליים אלה של הבוס והצביע נגדם, וזכה להיות הח"כ על תקן 'על חודו של קול, המכריע מהלכים פוליטיים דרמטיים, תודו, האיש התפרסם ותפס כותרות ראשיות כמעט על בסיס יומי.

אז הנה רעיון מבריק, על-פי מודל שיקלי: איך לקבל יחסי ציבור נרחבים בעלי תהודה לאומית, בלי להוציא שקל מכיסך. אין ספק שאת זרי הפרחים על הפיכתו של שקלי לגיבור תקשורת וגיבור פוליטי, שגנב את ההצגה מהבוס, על מגש הכסף, הוא חייב ללא אחר מאשר הבוס בנט! וזהו דומני הזר הפרטי היחיד שמגיע לבוגד בנט.