מכתב לכרמלה ז"ל

42 שנים חלפו מאז נרצחת ב-18.7.79. השנה חל יום רציחתך ביום האבל הלאומי על חורבן ירושלים. יום רציחתך היה יום המפנה הגדול בחיי שבו החלטתי ונשבעתי לעשות ככל האפשר למנוע רציחתן של נשים בביתן בידי האויב המסוכן מכל: הטרוריסט בבית. המתעמר בבת זוגו ובילדיו.

חושבת עליך ונזכרת בך בכאב ענק. לבקשת הורייך קראנו למקלט הקטנטן שהיכרת ברחוב טשרניחובסקי בהרצליה על שמך. הדלקנו נר תמיד בכניסה לבית שאיכלס נשים כה רבות עם ילדיהן.

יום רציחתך הפך וטלטל אותי וקבע את גישתי לנושא טרור ואלימות מבית, נושא שבו אני עוסקת כל יום, תמיד. המלחמה הבלתי פוסקת, המאבק הכמעט סיזיפי, למזער את תופעת האלימות נגד נשים וילדיהן, רצח נשים ולעתים רצח ילדיהן מתוך רצון נתעב לפגוע באישה במקום הכי רגיש שלה - למען תסבול כל חייה.

האיש שקטל אותך לא עשה זאת ברגע של טירוף וחוסר שליטה. הוא התכוון לפגוע בך שנה לפני כן לאחר ששהית במקלט חיפה וברחת משם כי הצליח לאתר אותך שם. הוא פרץ למקלט, איתר את מקום מגורייך ופגע בך בראשך קשות. יומיים לאחר רציחתך היו אמורים לדון בחבלה הקשה בבית המשפט.

הרוצח איתר את מקום מגורייך במקלט וניסה לשוחח אתך מספר פעמים. הוא גם התקשר אלי והתריתי בו לא להגיע למקום. כשעזבתי את המקלט אותו יום התחננתי בפנייך לא לדבר אתו אם יגיע, להיכנס למקלט ולהזעיק מיד את המשטרה. היית כל כך יפה באותו יום. עם שיערך השחור הגולש, בשמלה יפה ופשוטה בעלת מחשוף.

באותם ימים לא הייתה לנו עדיין חומה ואינטרקום ומצלמות. גדר תיל פשוטה מכוסה חלקית ביוטה. כשהוא בא, החלטת בכל זאת שאת מוגנת דייך ויצאת לחצר להפציר בו לתת לך גט. לא היה לנו צוות 24 שעות ביממה. המתנדבת ששהתה במקום, הלכה לה. אחת הנשים יצאה מהשער וכאשר חזרה הדף אותה ופרץ פנימה.

את הסכין שהחביא על גופו שלף ולעיני הנשים והילדים ההמומים דקר אותך למוות. כרמלה האהובה שלי, נלקחת לבית החולים וכשהגעתי למקלט, לקחו אותי שוטרי תחנת הרצליה הצידה וסיפרו לי שאת כבר לא אתנו. ועוד שלולית גדולה הייתה בכניסה והמשטרה לא נתנה לנו לכסותה.

את משפחתך האצילה למדתי להכיר לאחר מכן. ומכאן אני שולחת גם להם את השתתפותי העמוקה באבלם הכבד. לבתך היחידה חיבוק ענק. מאז אני נוצרת אותך בליבי וחרדה על כל אישה המגיעה לאחד משלושת מקלטינו. תמיד שואלת את עצמי מי יכול להיות הרוצח הבא?

מאות רבות של נשים נרצחו בישראל בידי בני זוגן או בני משפחותיהן. עשרות ילדים נרצחו במשפחה ועשרות גברים התאבדו לאחר שרצחו את בנות זוגם במהלך 41 השנים שחלפו מאותו יום.

אותך, כרמלה, לא שכחתי ולא אשכח לעולם. את המאבק למען נשים הסובלות מטרור מבית אמשיך כל חיי.

[קו חירום לנשים במעגל אלימות: כוכבית 6724 פעיל 24/7]