פרשת השבוע פרשת "רְאֵה", זו הפרשה הרביעית מספר "דברים", המתחילה בפרק י"א פסוק כ"ו ומסתיימת בפרק ט"ז פסוק י"ז. משלל הערכים המוסריים, שמבקשת הפרשה להנחיל לעם ישראל, אני נכבש אחר פנינת הערכים החברתיים, שהפרשה חותרת לעגן במסד הקיומי שלנו כחברה וכעם.

אני מתייחס בהערכה רבה לפרשה, שמדגישה בהרחבה רבה את אהבת הזולת והצורך של כל פרט לגלות נכונות לוותר על קניין פרטי למען חיזוק מערכי החיים החברתיים. אני מתייחס בהערצה רבה לפרשה, הפונה לעם ישראל ערב כניסתו לארץ ישראל, שחובה עליו לעצב את הערכים החברתיים באדני הבסיס הקיומיים של מערכות חייו כעם, העתיד לבנות בארץ ישראל את חייו.

אני מאמץ מהפרשה בהתלהבות רבה את דרישת משה, מנהיגו ומחנכו של העם, בנאום פרידתו מעמו לאמץ מחויבות של כל אחד מבאי החברה הישראלית לבנות כאן בארץ חברה, בה לא יהיה מקום לתופעות כמו עוני ואביונות. אם תופעות מחפירות אלו תזדקרנה ותתפוסנה מקום בחיינו, מחובתנו לפתוח את היד ואת הלב כדי למגר אותן ולהסירן מתוכנו.

פשוטו כמשמעו משה המנהיג והמחנך מבהיר בנחרצות רבה, שאין מקום לעוני ולאביונות במערכי חייו של העם, העומד להיכנס לארץ ישראל - "כִּי יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן... לֹא תְּאַמֵץ אֶת לִבְּךָ וְלֹא תִּקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאַחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ....". חשוב לתת את הדעת למודגש בסיום הקטע הזה, בו מובלטת הדרישה כלפי כל אחד מאתנו לדאוג לעני "עַד אֲשֶׁר לֹא יֶחְסַר לוֹ" (דברים, פרק ט"ו, פסוקים 7-8). הדרישה היא לנו, אזרחי מדינת ישראל בשנת 2021 - לדאוג שלעני "עַד אֲשֶׁר לֹא יֶחְסַר לוֹ". חובה עלינו ב-2021 לתכנן תקציב למדינה, בה לא יהיו אזרחים נטולי בסיס נאות לחיים.

אני האזרח שואב מכאן כמיהה לחתור ללא לאות לישראל שוויונית ולא להשתוללות של קפיטליזם חזירי. לחתור לישראל, האומרת לא לקפיטליזם חזירי, אומרת לא לתופעה המזוויעה של קניית עגבניות וביצים במחירים זולים בטורקיה תוך הפקרת עבודה פיזית קשה של חַקְלָאֵי ישראל. ללא בושה מוכר הקפיטליזם החזירי שנים רבות לאזרחי ישראל תוצרת חקלאית מאירופה במחירים מופקעים. ללא כל בושה הקפיטליזם החזירי שלנו מפקיר זעה ועבודה פיזית קשה של חַקְלָאֵי ישראל ורומס בתאוות ממון את פרי עמלו.

הפרשה מתמודדת עם הברכה אל מול אימת הקללה הצפויה - "רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים, פרק י"א פסוק כ"ו). זו לא הפנייה לאדם ולחוה, שהיו נאיביים בלי סיפור חיים, ללא ניסיון, שרומו בקלות על-ידי הנחש. הפעם האמירה בפסוק כ"ו היא לעבר חברה, שיש לה סיפור היסטורי עמוס במסלול של אירועים ארוך ופתלתל, שחוותה חוויות חיים קשות מנשוא - הבחירה היא בידיים של החברה והתוצאות הן בהתאם גם כן אך ורק בידי החברה.

את מקום הנחש בסיפור הקדום בספר "בראשית" תופסים בפרשה שלנו בספר "דברים" נביאי שקר, העלולים להעלות את חיי העם על שרטון, אם יתפתה אחרי דברי החלקלקות שלהם וילך שולל אחר מקסם השווא שהם טווים. זו הבחירה עליה מדבר משה המנהיג והמחנך גם בפרשת "ניצבים" בספר "דברים" בפרק ל' פסוק י"ט, הבחירה היא בידי העם - "נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה - וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים".

בחירה בחיים היא בחירה בעולם על שלל התופעות שבו - בחירה שמחייבת לחתור לחיים. בחירה שמחייבת לפעול לתיקונן של תופעות מצערות שפוקדות את החיים ופילסו דרכן לחיינו. הבחירה בחיים היא בחירה במחויבות של כל אחד ואחד מאתנו לפעול ליציבות האדנים המוסריים והאנושיים של החברה.

את החלק הראשון במאמר, בו אני מביע את יחסי לפרשה "ראה", אבקש לסיים בליבון הקשר בין הפרשה ובין הפטרת השבוע. הידועה בשם "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה". ההפטרה מתחילה בספר "ישעיהו" פרק נ"ד פסוק י"א ונמשכת עד פרק נ"ה פסוק ה'. זו ההפטרה השלישית משבע הפטרות הנחמה, אותן אנחנו קוראים אחרי תשעה באב.

"הָעֲנִיָּה סֹעֲרָה", אליה מתייחס הנביא ישעיהו, תצליח להיחלץ ממצבה העגום. ההיחלצות תלויה אך ורק בה. הנביא ישעיהו מדגיש בנחרצות רבה, שהאפשרות למחוק מציאות של חברה ישראלית "עֲנִיָּה סֹעֲרָה" מותנה אך ורק אם תחליט לעלות על דרך המחויבות ל"רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק" ו"בִצְדָקָה תִּכּוֹנְנִי" (ישעיהו, פרק נ"ד, פסוק י"ד). רק עשיה, שתעלה את ערכי הצדק הסוציאלי לראש דאגתה של ישראל שלנו, אותה אנחנו אוהבים ועל שלומה ובטחונה אנחנו נלחמים, מבטיחה את מימושה של המציאות האידאית ככתוב בישעיהו פרק נ"ה פסוק א': "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַיִם, וַאֲשֶׁר אֵין-לוֹ כֶּסֶף לְכוּ וְשִׁבְרוּ..."