צילו של האקס המיתולוגי

בישיבת ממשלה בפברואר 2021 אמר בנימין נתניהו אז ראש ממשלת ישראל: "אנחנו נידרש לחדש את החיסון כל חצי שנה". בפוסט שפרסם נתניהו שבוע אחר כך, בראשון במרס 2021 הוא חזר על טענה זו ואמר " המשימה החשובה שלי היא להביא לישראל עוד 36 מיליון חיסונים נגד הקורונה בשנה הקרובה". כשנתניהו העלה לראשונה את נושא חיסוני הדחף, הוא זכה ליחס מזלזל ומתנשא מצד גורמי המקצוע. נאמר ונכתב עליו שאין לו הבנה בנושא, שטענותיו אינן מבוססות מדעית או על נתונים, שמיותר לרכוש חיסונים נוספים ושהוא פועל מנימוקים פוליטיים ולא ענייניים. עם זאת, בשל התעקשותו, הצליח נתניהו רגע לפני חילופי השלטון ולמרות התנגדות פנימית בממשלה ושל "גורמים משפטיים", להשיג תקציב ולרכוש כמות מצומצמת של חיסונים.

בראשון ביולי השנה, כאשר החל גל התחלואה הנוכחי ומספר חולי קורונה החדשים היומי הגיע ל-300 בערך, שיגר בנימין נתניהו ראש האופוזיציה, מכתב לשר הבריאות ניצן הורביץ ובו בקשה "להקדים מתן חיסון דחף לאוכלוסייה הבוגרת" אבל פנייתו לא זכתה לתגובה או התייחסות. ב-12 ביולי בזמן דיון סוער בכנסת אמר נתניהו בין השאר "מה שאני דורש מכם לעשות כבר כמה שבועות זה להקדים ולהביא עוד מיליוני חיסונים לישראל. החיסון השלישי נגד הקורונה חייב להיות בידינו כבר עכשיו". באותו זמן, הדעות בנושא בוועדה המייעצת לחיסונים היו חלוקות והממשלה אפילו לא שקלה חיסון שלישי לאוכלוסייה מבוגרת. אבל כל זה השתנה שבוע אחר כך ב-21 ביולי, כאשר נתניהו שיתף ברשתות החברתיות ששוחח עם מנכ"לי פייזר ומודרנה והשתכנע משיחתו אתם שישראל חייבת לתת חיסון שלישי לאוכלוסייה הבוגרת ו"זו האפשרות היחידה להציל חיים ולשמור על המשק פתוח".

שיחותיו של נתניהו עם ראשי חברות הפרמה הצליחו לעשות מה שאלפי נדבקים, חולים קשים ונפטרים לא עשו: להרגיז את פקידי משרד הבריאות ולהוציא את הפוליטיקאים משלוותם. "גורמי המקצוע" במשרד הבריאות נעלבו מה"התערבות הבוטה" והטיחו בו פומבית שאינם זקוקים לו כדי ליצור קשר עם מנכלי החברות וטרחו להזכיר למר נתניהו שכבר אינו גר בבלפור, שאינו נושא בתפקיד ביצועי, אינו מוסמך לרכוש חיסונים, שאין זה מתפקידו לעסוק בהמלצות רפואיות או בהשגת חיסונים ובעיקר שנושא חיסוני דחף הוא נושא "מורכב" ומקצועי, כלומר חורג מהבנתו וסמכותו של פוליטיקאי כמוהו. פנייתו של נתניהו למנכ"ל פייזר תוארה על-ידי גורמים פוליטיים ועיתונאים כחוצפה, התרסה, חריגה מסמכות ומעשה ניגוח פוליטי. לבסוף, כפי שהיה ניתן לצפות, פורסם שהיוזמה לחיסון שלישי נולדה בעצם מאינטרסים אישיים, מכך שבדיקה סרולוגית שנערכה לו הראתה רמת נוגדנים נמוכה. חמישה ימים אחר כך ב-26 ביולי התראיין נתניהו פעם נוספת, הפעם בערוץ 20, וגילה שישראל למעשה כבר רכשה אופציה לרכישת החיסונים ושילמה עבור חלקם וכול מה שנדרש מהממשלה הוא לדאוג להגעתם לארץ.

בכול הזמן הזה התחלואה בכלל ומספר החולים הקשים עלו באופן תלול וממשלת בנט/לפיד נראתה אובדת עצות. כבר למחרת הראיון הזה נפתלי בנט התייחס לנושא החיסון השלישי לראשונה כשאמר "אנחנו על זה. כמה שפחות נדבר, ככה זה יותר קרוב". ובאמת ב-28.7 רק שלושה ימים אחרי הראיון כאשר מספר החולים החדשים היומי עבר את 2000 שינתה וועדת המומחים את דעתה באופן מפתיע והמליצה על חיסון שלישי כמעט פה אחד. למחרת ב-29.7 נפתלי בנט כבר בישר לציבור על התחלת מבצע החיסונים לאוכלוסייה המבוגרת. כדי לא לתת קרדיט לנתניהו שנוא נפשם נעשו כמה שינויים מתבקשים: החיסון ניתן לגילאי 60 ומעלה ולא מעל 50 כמו שנתניהו הציע, החיסון ניתן רק אחרי שהוועדה המייעצת נתנה את בירכתה וכמובן החיסון ניתן כנגד מגפת הדלתא החדשה ולא מגפת הקורונה שבנט כידוע כבר ניצח. אבל כל ההבדלים הקוסמטיים האלה לא יכולים לטשטש את העובדות: מבצע החיסון השלישי הוא הישג של אדם אחד, בנימין נתניהו. נתניהו, לבדו, למרות העוינות כלפיו ולמרות שאינו נושא בתפקיד ביצועי הצליח לגרור אחריו את כל המערכת. הוא היה הראשון שהניח את הרעיון על השולחן ולאורך כל הדרך הוא היה זה שדחף, לחץ ולבסוף הכניע את ההתנגדות של יריביו ושונאיו.

במבט אחורה ניתן להבחין שבכול שלב נתניהו היה לפחות צעד אחד לפני גורמי המקצוע וראה רחוק יותר מכול הפוליטיקאים האחרים. הוא הבין לפני כולם את האפשרות שנזדקק לזריקות דחף ובמיוחד את החשיבות שלה למנוע התלקחות מחודשת. הוא היה הראשון לפעול להשגת חיסונים לצורך זה והראשון להבחין בכך שהעלייה בתחלואה כתוצאה מנגיף הדלתא קשורה לירידת החיסוניות לאורך זמן. נתניהו גם היה הראשון שראה את ישראל כחלוצה במאבק בקורונה ולכן התעלם מהמלצות ארגון הבריאות העולמי וה-FDA שעדיין מסתייגות מחיסון דחף. אם בעקבות מבצע החיסונים, התחלואה בישראל תרד, זה יהיה הרבה בזכות נתניהו ואם מדינות נוספות ילכו בעקבות ישראל ויצליחו לעצור את התחלואה גם זה צריך להיזקף לזכותו.

ההתמודדות עם מגפת הקורונה מצריכה קבלת החלטות בתנאים של חוסר וודאות ובהיעדר נתונים מספקים. לא פעם הרשויות נדרשות להכריע בין חלופות לא על סמך נתונים מדעיים אלא על סמך ניסיון חיים, תחושות בטן, סולם ערכים והשקפת עולם. משברים מסוג זה מעוררים בציבור כמיהה לניהול מקצועי ולא פוליטי אלא שדרישה כזו אינה מוצדקת. ראשית, הסמכות החוקית והאחריות כלפי הציבור היא של גורמים פוליטיים ולא של אנשי מקצוע. שנית, גורמים מקצועיים חלוקים בדעותיהם לא פעם ואז מישהו צריך להכריע בין גישות שונות. שלישית, להכרעות כאלו כמעט תמיד יש היבטים נוספים פרט לאלו המקצועיים שלעיתים חשיבותם לא פחות גדולה ( זכויות פרט, מצב המשק, שיקולי ביטחון). לבסוף, דווקא פוליטיקאים מיומנים בקבלת החלטות מורכבות כאלו.

בניגוד לדברי נתניהו, דווקא בנושא זריקת הדחף קשה להאשים את ישראל בסחבת. ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שמחליטה על חיסון שלישי וכאמור עושה זאת בטרם התקבל אישור של ה- FDA האמריקני ובניגוד להמלצת ארגון הבריאות העולמי. לכן לבנט בהחלט מגיע קרדיט על ההחלטה. לא רק שהוא קיבל החלטה אמיצה אלא גם התגבר על ייצרו וטינתו האישית לנתניהו ועשה הפעם את המעשה הנכון. כל הכבוד.

אבל החלטה אמיצה אחת של בנט לא יכולה לטשטש את החידלון שאפיין את התנהלות ממשלתו בנושא הקורונה עד לאותו רגע. בניגוד להבטחה הליבתית " לא קורונה לא מעניין", ממשלת בנט/עבאס גילתה עניין מועט בניהול המשבר ולאורך שבועות לא קיבלה ולו החלטה משמעותית אחת למרות עלייה דרמטית בתחלואה. העובדה שלפיד וליברמן לא היו מעורבים בתהליכי קבלת ההחלטות בנושא הקורונה היא שערורייה ומחדל שזועק לשמיים. תושבי ישראל שילמו משלמים ועוד ישלמו את מחיר שכר הלימוד של הממשלה החדשה אבל מחדליה של הממשלה הרעה הזו אינם רק עניין של חוסר ניסיון. אנחנו משלמים מחיר גם על גבהות לב, שביעות רצון עצמית מופרזת, חילוקי דעות פנימיים, הססנות והיעדר תמיכה ציבורית. פחות מחודשיים מאז נכנס לתפקיד ונפתלי בנט כבר הצליח להשיג את הבלתי יאמן: לעורר געגועים לממשלה הקודמת.