המרקיז לפיד

יאיר לפיד מזכיר לי את הסיפור על חינוכו של המרקיז הצעיר, l'education du jeune marquis שקראתי בילדותי. מסופר על צוות מורים שדנו בנושאים שהמרקיז יאה לו ללמוד. אחד מהצוות הציע גאוגרפיה.

"למרקיז יש נהג כרכרה הבקי בדרכים", דחו אחרים את ההצעה. "אם כך אולי היסטוריה", הציע מורה אחר. "מה יועיל ידע על כיבושיו של אלכסנדר לקסמו של המרקיז", דחו את ההצעה.

"אולי מתימטיקה", הציע מישהו. "בשום אופן, הקווים המתוחים שתי וערב על הלוח עלולים לחנוק את מוחו הטרי של המרקיז. וכך נדחו כל ההצעות עד שבסוף החליטו פה אחד, שהריקוד הוא היחיד שיאציל קסם לאישיותו של המרקיז.

גם יאיר השליך את כל המקצועות מאחורי גוו, ובחר בתקשורת שדרישותיה מסתכמות בעזות מצח, בפרובוקציה לשמה, ובאומנות של דברי שטנה. אילו היה בחור כמוהו בן למשפחה משכבת המצוקה, הוא היה מוצא את עצמו כשוליה באיזה מוסך לפחות, אולם ליאיר שלנו היה פאפה בעל מעמד בתקשורת, ויותר מכול ממוצא אתני עליון, לכן די היה לו בשיחה אגבית עם חברים למקצוע, ויאיר הגיע ללא עיכוב למעמד של איש תקשורת מצליח, כפי שכתב עליו אחד מהחבורה. ומי יעז לפקפק בכך?

רק אנשים ממעמד אתני נמוך כמוני יתחלחלו מהעובדה, שאיש כזה ללא השכלה, שהאנטישימיות לגביו לא קיימת, עלול להיות ראש ממשלה של מדינה רבת בעיות כמדינתנו.