ביידן - אובמה הלבן

כצעד נגדי לנשיא טראמפ, שהעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים וסגר את הקונסוליה שיוחדה ל"פלשתינים" ובכך הכיר בעיר בלעדית כבירת מדינת ישראל היהודית - הולך ביידן במהירות בדיוק לכיוון הנגדי: - הוא רוצה להקים מחדש את הקונסוליה - צעד שפירושו היחיד הוא הכרה באינטרס המדיני של הערבים - בעיר עצמה. זהו ניסיון נואל להחזיר את ההיסטוריה לאחור - ולהסיג את מדינת ישראל למצב של מלחמה מתמדת על העיר. את זה עושה ביידן, איש המפלגה הדמוקרטית ומי ששימש כסגנו של אובמה בתקופת נשיאתו. אכן - ביידן הוא המהדורה הלבנה של אובמה, האיש שרמס את הליברליזם האמריקני האמיתי - וקידש את סיסמת "התקינות הפוליטית" הנותנת העדפה לאלה שלא באמת בנו את אמריקה - אלא למהגרים של עכשיו.

בכך הושם קץ לליברליזם התמים שהתמקד בחופש הדיעה והדת - והחל תהליך מזעזע של השלטת דעות אחידות, "פרוגיסיביות" כביכול - המזכירות את שיטות המפלגות הקומוניסטיות בבריה"מ של לנין וסטאלין - כאשר לחשוב אחרת מן התקינות הפוליטית של המשטר הפך לעבירה פלילית, שעונשה מהחרמה ונידוי - ועד לסילוק לסיביר - ולמוות. העולם היום עומד משתאה מול אמריקה החדשה, האחרת, שגם היא - כמו ברה"מ בעבר - מענישה קשות מי שמעז להביע עמדות נגד התקינות הפוליטית שהשמאל מכתיב. דלדולה של הרוח באמריקה - כפי שפרופ. אלאן בלום הגדיר - מסכנת את חופש הדיעה והדיבור שם - והציונות סובלת מזאת ראשונה, כפי שתמיד קורה עם האנטישמיות העולמית שפושטת ולובשת צורה - אך נשארת אנטישמיות. זה מה שקורה עכשיו בקשר לירושלים מצד הממשל של אובמה-ביידן. (ספרו של אלאן בלום יצא אצלנו בהוצ' "עם עובד", ספריית אופקים מס' 151, שנת 1989).

בניגוד לציר אובמה-ביידן - הנשיא הדמוקרטי הארי טרומן היה הראשון שהכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים השבים אליה לאחר אלפיים שנות גלות כפויה ומלחמת-איתנים נגד המעצמה הרומית שעוצמתה עלתה אז על העצמה המאוחדת של ארה"ב, סין ורוסיה יחדיו!

כאשר ב-1956 נאצר סגר את תעלת סואץ והכריז על הלאמתה נאלצה מדינת ישראל לחבור לצרפת ולבריטניה במלחמה נגד מצרים לפתיחה מחודשת של התעלה. נאצר נכנע לדרישות המערב ולנשיא אייזנהאואר הרפובליקני - אך המשיך למנוע כניסת כלי-שיט ישראלים. על כך כתב הארי טרומן בזיכרונותיו שפורסמו ב-1989 על-ידי בתו מרגרט כי ההתעלמות מהאינטרס הישראלי מצידו של אייזנהאואר ושר-החוץ שלו פוסטר דאלס - מהווה "הונאה" וסיים - "שהרי אני הכרתי במדינת ישראל ב-1948, בניגוד לעצת מזכיר המדינה שלי, ג'ורג' מארשל - ולא היה אכפת לי מה הערבים יגידו" (פורסם בהארץ המוסף, ביום 29.9.1989)

בניגוד להארי טרומן הדמוקרט שראה בהחזרת זכויות העם היהודי למולדתו ההיסטורית דבר המחייב את אמריקה - ביידן הולך בכיוון המורשת של אובמה ביחס לישראל. יזמתו הדיפלומטית "בינתיים" לפתיחה מחודשת של קונסוליה אמריקנית בירושלים הצמודה בעצם לרשות "הפלשתינית" של יורשי ערפאת - מהווה אנומליה בינלאומית שישראל חייבת להתנגד לה בכל כוחה. הממשל האמריקני בתקופת טראמפ סגר את "הנציגות" הקודמת שלה עוד במרס 2019 (ראה ישראל היום יום ג', 10.8.21, עמ' 13) - וביידן רוצה לחדש את חייה של "הענתיקה" הזאת ובכך לשדר לעולם שירושלים אינה רק בירת מדינת ישראל. מה היה אומר הדמוקרט הדגול ביידן אם ישראל הייתה פותחת שגרירות או קונסוליה בוושינגטון - כמיועדת לאוכלוסייה המקסיקנית או הקובנית שחיה בארה"ב ? - האם מייד ה"ניו-יורק טיימס" והארץ לא היו מתנפלים על ממשלת לפיד-בנט שעושה פרובוקציה לארה"ב?

אכן, הכוונה של ממשל ביידן מהווה בפירוש פרובוקציה נגד מדינת ישראל. בכך ביידן, סגנו של אובמה, מוכיח כבר בתחילת כהונתו שהוא הולך בדרכי קודמו. גם אובמה וגם ביידן מתייצבים לטובת הערבים כאילו חסרה להם מדינה - כאשר עזה מהווה מדינה פלשתינית של טרור אנטישמי - וממלכת ירדן השולטת על 75% משטחה של ארץ ישראל - היא ממלכה ערבית-פלשתינית מפורשת. כוונתו של ביידן היא לערביזציה של ירושלים בכך שהוא דורש לפתוח בתוכה נציגות למדינה ערבית שלישית שאינה קיימת ושיש לקוות שלעולם לא תקום. זאת כוונה זדונית שאינה הולמת בעלת ברית היסטורית ומנטלית למדינת ישראל.

יש רק לקוות בתקווה מהולה בחשש רב - שראש הממשלה ושר החוץ שלנו יצליחו לשכנע את ביידן לוותר על רעיון הקמת הקונסוליה לערבים בירושלים - רעיון שאין לו תקדים בעולם. אם לא יצליחו בכך - עליהם מייד להתפטר ולהכריז על בחירות חדשות - כדי לתת סיכוי לנתניהו להצליח כפי שהצליח בעבר לשכנע את טראמפ ואת הקונגרס.