צלבי קרס בוערים זו לא מחאה <br>

צלב הקרס הבוער בתוך מגן דוד הוא תמצית סיפור המאבק ומלחמת הקוממיות של עם ישראל. יום אחרי יום הבעירו תושבים פלשתינים מהכפר ביתא את מיצג השנאה האנטישמי אל מול עיניהם של חיילי צה"ל המאכלסים את היאחזות אביתר.

שמונת אלפי תושבי הכפר ביתא המורכב מחמש חמולות ונשלט על-ידי ראש עיר תומך חמאס הם עוינים במוצהר את היהודים, לא בהצהרות כי אם במעשים. כבר לפני שלושים ושלוש שנים הסית אימם הכפר נגד יהודים שטיילו בסמוך לכפר הסתה שהסתיימה באירועי דמים שנגבו מהיהודים ומהפלשתינים. מופעי ההסתה וההטרדה הלילית, תעתיק ממחבלי החמאס בעזה, יחידות הצמיגים המזהמות את האוויר וגורמות לסבל רב, פעילות עוינת המתבצעת על-ידי תושבי הכפר ביתא כנגד החיילים בהיאחזות אביתר ולהטיל מורא על המתיישבים בסמוך לכפר העוין.

'השכנים' שוחרי השלום, החרות הצדק והשוויון, אינם מביעים מחאה על המציאות בה הם חיים, על הסבל, על הכיבוש, על גזל הקרקעות. הם מביעים את תסכולם על כך שאנו עוד חיים, על כך שהאיש ההוא עם חצי השפם לא הצליח להשלים את המלאכה. הם זועמים מעצם היותנו, מעצם נשימתנו את האוויר, מעצם חיותנו.

סמל מגן הדוד עבורם הוא סמל היהודי בתוכו הם מבעירים את סמל המשטר הנאצי צלב הקרס וכורכים את הבערה יחדיו. תקראו לי תם אבל אני מבקש עדיין לאחוז בציפורניי באמונה כי לא כל תושבי הכפר ביתא הם אנטישמים, חובבי היטלר וכבשנים. אני רוצה ומשתוקק להאמין שרוב תושבי ביתא אינם שונאים יהודים בשל יהדותם אלא בשל תחושות העוול הנגרמות להם לשיטתם. אך אל מול מצג השנאה הבוער גם אמונתי היוקדת עולה בלהבות שהבעירו השונאים מהכפר ביתא.

מכחיש השואה, אבו מאזן, יכול לחכוך ידיו בהנאה גלויה. החינוך בו דגל, אותו מימן ובו האמין, חינוך לשנאת היהודי, הצליח מעבר למשוער, צלבי הקרס הבוערים שורפים עימם כל בדל או רסיס של אמון במכחישי השואה מהכפר ביתא. בבתי הספר המשמשים כסות למחסני אמל"ח ליום פקודה לא מלמדים על שלום, על פיוס ועל קדושת החיים. בבתי ספר אלה בוודאי לא שמעו על השואה והשלכותיה. בבתי הספר הללו מלמדים לשנוא יהודים ולפגע בהם. צלבי הקרס הבוערים מוכיחים זאת.

בבערה הגדולה בהרי ירושלים השתתפו מספר כבאיות מהרשות הפלשתינית כדי להיאבק בלהבות ולבלום את התפשטות השריפה. מפגן יפה של סולידריות אנושית טובה, אשר זכה לברכות לבביות מראש הממשלה דרך ראש הממשלה החליפי וכלה בראש הממשלה החליפי לשעבר. אך האם לא היה כדאי, נכון וראוי שהכבאיות הפלשתיניות אשר תרומתן לכיבוי השריפה בהרי ירושלים היו מינוריות אם בכלל, היו מגיעות לביתא לכבות את אש הרעל והשנאה, אש צלבי הקרס, אש אימוץ סמלי נאצים על-ידי אחיהם הפלשתינים?

בימים אלה בהם שרים וראש ממשלה חליפי, נשיא אמריקני, האו"ם, ראשי מדינות אירופה פועלים יחדיו ללא לאות לבצע החייאה בגויית המדינה הפלשתינית, אסור לשכוח ולו לרגע עם מי מבקשים לקיים משא-ומתן, מי הם האויבים, מי הם האנטישמיים שמתגעגעים לאיש ההוא עם חצי השפם ולסמליו.