האם בביקורך בוושינגטון תטשטש את עמדותיך השורשיות על עתיד יו"ש, כדי לזכות בנוחיות מדינית ופופולריות פוליטית קצרי-טווח, או תקדם עמדות אלו בנחישות שתחשוף חילוקי דעות נוקבים עם הנשיא ביידן, אך תזכה אותך ואת ישראל בהערכה אסטרטגית ארוכת טווח? כך נהג רה"מ שמיר, שהדף לחצים ופיתויים, והציג למארחיו בוושינגטון את עמדותיו ללא כחל וסרק, למרות הכפשות פומביות מהנשיא בוש ומזכיר המדינה בייקר. אבל בתקופתו שודרגו שיתופי הפעולה בין ישראל לארה"ב בהיקף חסר-תקדים, מכיוון שבמערכה מול משטרים וארגונים פורעי חוק, ובמאמץ לפיתוח טכנולוגיות פורצות-דרך, ארה"ב מעדיפה שותף מונחה-עקרונות, אמין, המסוגל להדוף לחצים, גם אם אינו מאמץ את עמדותיה בסוגיה הפלשתינית.

בהנחה שתיפעל לקידום, ולא לטשטוש עמדותיך השורשיות על עתיד יו"ש, מן הראוי שתדגיש את העובדות הבאות במפגשיך עם הנשיא ביידן, מזכיר המדינה בלינקן, היועץ לביטחון לאומי סאליבן, מזכיר ההגנה אוסטין ומנהיגי בית הנבחרים והסנאט (ובמיוחד חברי ועדות ההקצבות):

1. המציאות הבינערבית ההפכפכה, שלא חוותה דמוקרטיה ודו-קיום בשלום בינערבי ב-1,400 השנים האחרונות, יחד עם ההתנהלות הפלשתינית שקדמה ל-1967 (כולל הזדהות שיטתית עם אויבי ארה"ב, חינוך לשנאה, הסתה וטרור אנטי-ערבי ואנטי-יהודי), מבהירים שהקמת מדינה פלשתינית תביא להקמת מיני-אפגניסטן או מגה-עזה על רכסי יו"ש, השולטים על 80% מאוכלוסיית ישראל ב"מותניים צרות" של 14 ק"מ בין טולכרם לנתניה (קצר יותר מהמרחק בין אצטדיון RFK ל"מרכז האומנויות על שם קנדי" בעיר וושינגטון). כלומר, מדינה פלשתינית תהווה סכנה קיומית, ברורה ומיידית לישראל חסרת העומק-האסטרטגי, ולכן הקמתה איננה נושא למו"מ.

2. מדינה פלשתינית תיפגע באינטרס ארה"ב, כפי שמלמדת ההתנהלות הפלשתינית במישור הבינערבי, שהפכה את הפלשתינים לאב-טיפוס של חתרנות, טרור וכפיות-תודה בעיני מדינות ערב. לגבי דידן, מדינה פלשתינית תהייה פורעת-חוק, תחבור לאויביהן (כגון "האחים המוסלמים", אירן וטורקיה), ותעניק דריסת רגל לרוסיה וסין. לכן הן מגבילות את תמיכתן לפלשתינים למישור המילולי ולא המעשי. לדוגמה, בטקס החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן באוקטובר 1994 הבהירו ראשי הצבא הירדני לעמיתיהם הישראלים שהקמת מדינה פלשתינית תביא להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקני, ובעקבותיו להפלת משטרים פרו-אמריקנים בחצי האי ערב.

3. אין שחר לטענה שהיפרדות ישראל מרכסי יו"ש, שהם ערש ההיסטוריה, הדת והתרבות היהודיים, ונכס ביטחוני חסר תחליף, היא תנאי לשמירת הרוב היהודי בישראל. בניגוד לתובנה המקובלת, אין "פצצת זמן דמוגרפית ערבית", יש תנופה דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים, והתמערבות דרמטית של הדמוגרפיה הערבית בכל המזה"ת, כולל יו"ש ו"הקו הירוק". הרוב היהודי בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק" נהנה מרוח גבית של פריון ומאזן הגירה.

4. שליטת ישראל ברכסי יו"ש ורמת הגולן משדרגים את כח-ההרתעה הישראלי, המקדם את יציבות האזור, מהווה נכס ביטחוני למשטרים ערבים פרו-אמריקנים מול אויבים קיומיים משותפים, ותורם למעמד ישראל כמכפלן-עוצמה ייחודי של ארה"ב. נסיגה מרכסי יו"ש תהפוך את ישראל מנכס - לנטל - אסטרטגי.

5. ככל שארה"ב מצמצמת נוכחות צבאית במזה"ת, המהווה מוקד עולמי של הפקת נפט, נתיבי סחר בינלאומי (אסיה-אירופה), טרור בינלאומי, והפצת טכנולוגיות צבאיות בלתי-קונבנציונליות, כן עולה משקלה של ישראל שאינה רוצה, בניגוד לנאט"ו, ד"ר קוריאה ויפן, בנוכחות צבא ארה"ב בשטחה.

6. שמירה על היתרון האיכותי הצבאי של ישראל היא אינטרס משותף לארה"ב וישראל, המהווה מעבדה ייחודית בתנאי-קרב של התעשיות הביטחוניות והכוחות המזוינים של ארה"ב. לדוגמה, השימוש המבצעי הישראלי במאות מערכות לחימה אמריקניות מביא לאלפי לקחים התורמים לשדרוג איכות המוצרים האמריקנים (לדוגמה, כ-700 שדרוגים במטוס הקרב 16-F), לגידול ביצוא הביטחוני האמריקני, לחיסכון של עשרות שנים במחקר ופיתוח ולהרחבת התעסוקה - בוננזה של מיליארדי דולרים העולה בהיקפה על סיוע החוץ השנתי המוענק לישראל. כמו-כן, צבא ארה"ב מבסס חלק ניכר מגיבוש תורות הלחימה על תקדימים והדרכה של צה"ל (לדוגמה, לוחמה בטרור ובשטח בנוי).

ככל שמתבסס יתרונה האיכותי של ישראל, כן משתדרג כוח ההרתעה שלה, וכן קטנה הסכנה להתפרצות טרור ומלחמה מקומית העלולה להפוך לאזורית עם מעורבות בינלאומית. ביקורך בוושינגטון יבהיר האם אתה דבק בעמדותיך השורשיות (כפי שאני מייחל), או מטשטש אותן (כפי שאני חושש).