גמדו את הקשיים, והם באמת יתגמדו

קל לומר וקשה ליישם - אך זהו האתגר בחיים המורכבים שלנו במאה ה-21. אם לא נתייחס לחיים בקלילות, חיינו ייראו כאילו אנו שוחים כל העת כנגד הזרם. ראייה סובייקטיבית של החיים היא זו שתקבע כיצד הגוף והנפש יגיבו על הקשיים, על הלחצים ועל המאמץ. מכאן, שזוהי בחירה.

הגוף מגיב ישירות למוח. הוא קולט את הלחץ שלנו ואת אותות האזהרה, הדריכות, הפחד והמתח. כולם שוחקים את כוחו של הגוף ומחלישים את האנרגיה שלו ואת פתיל החיים שלנו. כדאי שנאמץ את המשפט המפורסם של וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה: "פסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות. אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי". ועוד אמרה מפורסמת שלו "הצלחה זה לעבור מכישלון לכישלון מבלי לאבד התלהבות".

זוהי מהות החיים על פני האדמה: הם מורכבים מאלפי פיסות פאזל, שאת חלקן נתקשה לשבץ בתמונת חיינו ונשאף להיפטר מהן, אך בלעדיהן תהיה התמונה חסרה. החיים אינם יכולים להיות בנויים רק ממטלות קלות לביצוע. אם כך - החל מהיום - נקבל באהבה ובהבנה את העיכובים השונים בחיינו, את התקלות הקטנות ואת השגרה המייגעת לעתים. נשנה את הטרמינולוגיה ונראה בקשיים הללו אתגרים, מבחנים שעלינו לעבור. אלו משוכות הכרחיות אשר מחזקות את יכולת ההתמודדות שלנו, את חוסננו, את הסבלנות שלנו ואת הסבולת האנושית שלנו. זהו תהליך של למידה מתמשכת. כך אנו צומחים.

גרג אנדרסון, כדורסלן העבר האמריקני, אמר: "התמקדו במסע, לא ביעד. האושר הוא לא בסיום הפעילות אלא בעשייה שלה". לדוגמה - רבים מאיתנו חוו, וחלקנו יחוו בעתיד, תהליך מתיש של מעבר דירה, בניית בית, שיפוצים וכדומה. לעתים, זהו תהליך הנמשך מספר שנים, בשל אינספור עיכובים, תקלות ואכזבות בדרך. אך מרגע שהחלטתם לקבל הכל באורך רוח ובסלחנות, התהליך יהפוך נסבל יותר ומכעיס פחות.

נושא זה מביא אותי לנושא קיצורי הדרך בחיים. הדרך הארוכה שאנו עושים על-מנת להגיע למטרות בחיים - מטרות אישיות, מקצועיות, אקדמיות, ומשפחתיות - רצופה תמיד במאמץ גדול ובגיוס הכוחות המחשבתיים, הפיסיים והכלכליים. עם זאת, אין דרך אחרת. הישגים תמיד באים כתוצאה מחריש עמוק, מאמץ גדול והשקעה, וזוהי המורשת שעלינו להנחיל לילדינו.

תומס אלווה אדיסון, אשר רשם מספר שיא של פטנטים ברחבי העולם (1,093!) ואשר המצאת הנורה החשמלית נחשבת לפסגת הצלחתו, אמר פעם: "אם מצאתי אלף דרכים שלא עובדות, לא נכשלתי. כל ניסיון שכשל הוא עוד צעד קדימה". והוא ידע על מה הוא מדבר. הוא ביצע למעלה מ-1,000 ניסיונות כושלים על-מנת להגיע לנורה פועלת, אבל לא ראה בכך כישלון אלא ניסוי, דרך למידה כדי להגיע לתוצאה טובה יותר בעתיד.

רוצים כמה דוגמאות מעודדות? הנה:

· אלברט אינשטיין, מגדולי הפיזיקאים בכל הזמנים ואבי תורת היחסות, התקשה ללמוד, לדבר ולכתוב. הוא סיים את לימודיו בציונים נמוכים יחסית והתקשה במציאת עבודה. בעת עבודתו כבוחן במשרד הפטנטים בברן הקדיש חלק ניכר מזמנו למחקרים בתחום הפיזיקה, ואלו הבשילו לארבעה מאמרים מפורסמים שפורסמו בשנת 1905 ושינו את מדע הפיזיקה ואת הדרך שבה אנו מבינים את העולם.

· הסופרת ג'יי קיי רולינג שקדה במשך שש שנים על כתיבת הספר הראשון בסדרת "הארי פוטר", ונתמכה בשנים אלו על-ידי שירותי הרווחה. היא הציעה את ספרה ל-12 הוצאות ספרים ונדחתה, עד שהצליחה להוציא את הספר לאור וכל השאר היסטוריה.

· אופרה ווינפרי, מנחת הטלוויזיה המפורסמת, נולדה להורים קשיי יום במדינת מיסיסיפי, ואחר כך גדלה במספר משפחות אומנה. בשלב מאוחר יותר הגיעה לפנימייה שגם אותה נאלצה לעזוב עקב מחסור במיטות. בגיל 19 החלה להגיש תוכנית חדשות בערוץ מקומי בטנסי, ומכאן הקריירה שלה כעיתונאית ושחקנית נסקה.

אין ספק שהדוגמאות הללו מדברות כולן על אנשים בעלי כישרון מולד. אבל, ללא המאמץ והנחישות להגשים את המטרות, הם לעולם לא היו מגיעים לפסגה.

נזכור כולנו: היכולת להשקיע מאמץ ולהתמודד בדרך עם אינספור אכזבות וכישלונות (שראוי לכנותם ניסויים שלא צלחו) היא-היא שתביא אותנו להגשמת המטרות שהצבנו. תחושת המסוגלות והנכונות להשקעה הן אלה שיכריעו את הכף.