ייאוש ושברון ומר ביטחון

לא אטעה ולא אסתכן אם אומר שיש הסכמה מקיר לקיר להנחה כי "מה שנבנה בשנה או בעשרות שנים ניתן לקלקול והריסה בחודשים ואף בימים בודדים. אך איני יודע לקבוע וגם לא לנחש מה הדעה והאם יש הסכמה ל"כמה זמן דרוש כדי לתקן את מה שנהרס במשך שנים ולייתר דיוק במשך 12 השנים של שלטון נתניהו. הפחד המרחף מעל שאלה זו היא התשובה, שייתכן שזה לא בר תיקון בשנים ספורות ואולי גם לא במשך יובל שנים.

בימים הללו מתחילים לצוף הקלקולים, המחדלים והאסונות שהותיר נתניהו וממשלתו הכושלת בגופה הפצוע של המדינה. לא אפשרי לי למנות ולהצביע על מלוא "הירושה" שהותירו לבאים אחריהם, אבל די להצביע על "סימנים" ראשוניים הצצים ועולים כדי לדעת שאנו על-פי פחת ושרק נס יוכל לסייע בידי הממשלה הנוכחית או בידי כל ממשלה אחרת לבלום את ההידרדרות, ואם יעמוד להם נס נוסף אולי להצליח לשמר ולתמוך במעט מנגנוני-מדינה מתפקדים.

מעל לכל תוותר תלויה ועומדת האקסיומה כיצד הצליח נתניהו לנכס לעצמו דימוי של "מר ביטחון" כשבמבחן המציאות הוא היפוכו המוחלט, כשבפועל התגלה כהססן ותבוסתן? בתקופתו ובניצוחו כושר ההרתעה של צה"ל צנח לשפל. ה"מיני-מלחמות" שניהל הסתיימו בקושי בתיקו צורב (יש הסבורים בכישלון), שלאחריהם החמאס והחיזבאללה מתעצמים והולכים.

כדי לתת תקווה ולאפשר לממשלה להתחיל בריפוי ושיקום חייבים להתקיים שני תנאים שכנראה אין כל סיכוי להשיגם, למרות זאת אף ממשלה אינה בת חורין לפתור עצמה מעשיית מאמץ לפעול ולנסות לממשם:-

- הראשון להבטיח שהממשלה היוצאת/האופוזיציה לא תפריע ולא תנצל את כוחה והשפעתה על "שאריות מנגנונים" מנאמנים לה, להמשיך לחבל בפעולות ובתהליכים שאותם הממשלה החדשה מנסה לקדם.

- השני להביא את מצביעי האופוזיציה להכרה במחדלים ובנזקים שנגרמו על-ידי הממשלה היוצאת. אין הכוונה להוליך "חנוך מחדש", אלא שהכרה זו חיונית והיא תנאי להצליח להוליך תהליכים מתקנים, בעיקר כאלו שנועדו למגר את הפירוד בתוך העם ולאחות את הקרעים.

כאזרח מן המניין החרד למצב אך מייחל לעתיד טוב יותר. מתפלל אני שתהיה התבונה ויהיה הכוח לממשלה לבלום את המשך ההידרדרות ולחלץ את המדינה מאובדן ומקריסה. כדי להצליח לעשות זאת חייבת לגמול את עצמה ואת הגופים הממשלתיים מהמושגים הבלגה והכלה. להפסיק את האשליה שהפכה לתוכנית עבודה כי דחיית הקץ היא פתרון לבעיות סבוכות או כאלו המערערות את יציבות הקואליציה.

אסון מירון שהיה אקורד הסיום של ממשלת נתניהו היה פתיח ואות למה שמחכה לממשלה הנכנסת. לא תמו 100 ימי חסדיה, והנה ניחת עליה/עלינו "אסון כלא גלבוע". אסון אשר מצביע וחושף את המחדלים, השקרים והחוליים שהיו שגרת חייה בפיקודו של גנרל נתניהו אשר השריש משטר של פחד, של הפרד-ומשול וכל אלו תחת חיסיון והסתרה.

רשימת הקלקולים שהותיר נתניהו וצוותו עשויה לצוץ מעת לעת ללא כל התראה. עומדת השאלה כיצד יתמודד בנט וממשלתו, רבת הפנים והפלגים עם הנושאים שבחלקם הפכו אצלנו לשגרת חיים והתקבעו ל "טבע שני"?

- כיצד יטופל הגרעון וייסגר "הבור" בתקציב אשר נכפה עלינו באי הכנת תקציב מדינה במשך 3 שנים לצד פיזור תקציבי עתק כשוחד בחירות.

- כיצד אפשר להחזיר אחורנית את השליטה על הנגב הפרוע.

- כיצד ניתן לאסוף את ארסנל הנשק הנמצא אצל ערביי ישראל העשוי לשמש נגדנו ביום פקודה?

- כיצד אפשר לערוך את הרה-ארגון המתחייב בשב"ס, תוך הפסקת האוטונומיה התמוהה שניתנה לאסירים לנהל בפועל את בתי הסוהר?

- איך אפשר להפסיק את השליטה הפראית (הקומוניסטיים) של ארגוני המורים במערכת החינוך, המונעת בכוח ובגסות כל ניסיון לקדם ולייעל את המערכת?

- מה הסיכוי להצליח לפרק את המונופולים הכלכליים (הקרויים "טייקונים"). ולאפשר משק הגון, תחרותי ושפוי?

- איזו רפורמה ניתן ליישם במערכת הבנקאית המפעילה מערכת עמלות וריביות בוטה ואכזרית בעיקר מול משקי הבית, בעודה מאפשרת "תספורות" במאות מיליונים לאדוני הארץ?

- מתי יגובשו מטרות המלחמה ואסטרטגיית המלחמה של ישראל במציאות החדשה והקשה שנוצרה עם הזמן?

- מה מערכת היחסים בין המדינה וכין ערביי ישראל המונהגים על-ידי רשימות/מפלגות קיצוניות המזדהות עם המטרות אויבנו?

- ומעל לכל מה וכיצד עלינו לעשות מול האיום הקיומי הנשקף מאירן וגרורותיה שנעצו את אחיזתם סביב גבולותינו?

יש להניח כי למרות הדממה הזמנית התמוהה, קום יקומו נתניהו, יועציו ונתיניו ויטילו את האשם על בנט וממשלתו בטענה השגורה בפיהם "ממשלת השמאל המסוכנת לישראל". הם לא ירגישו לא אשם, לא בושה ולא מבוכה אם מאן דהו ישאל: אולי גם לכם הייתה "תרומה" למצב?, מיד יכריזו עליו: הנה עוד בוגד?.

אל לנו לחפש תשובה ופשר כי רק ההיסטוריה תוכל לשפוט נכונה את נתניהו ואת שריו כי מעשיו ומחדליו לא ימדדו לא בחודשים, לא בשנים ואולי אף לא בעשרות שנים. כל שנותר לנו בימי הרחמים הללו לבקש עוז ותושייה לעושים במלאכת ההצלה.