לאן מועדות פניהם של עודה ו"העודאיזם"

אחרי שמבינים ללא קושי רב שכוונתו הראשית של עודה בהופעותיו בתקשורת היא לבקר את המדינה והממשלה בכל מחיר ולטשטש את ההבדלים בין בעיות אמת (אלימות במגזר הערבי) לסיפורי מעשיות (זכויות הערבים כאזרחי ישראל; זכויות, כמובן, ולא "חלילה" גם חובות...), אולי ראוי שיאמרו בנושא גם הדברים הבאים.

אני מסכים שהאלימות במגזר הערבי הגדישה את הסאה והיא הופכת למכת מדינה שיש לבלום בכל מחיר ובהקדם! אין גם ספק שהטיפול בנושא שמירת החוק והסדר האזרחיים בכל המגזרים, הוא תפקידה של המשטרה ואחריותה של המדינה. אולם, מחמת הזנחה רבת-שנים, גם של המדינה וגם של פרנסי המגזר "המפיק" את מסעות הרצח האלה בסיטונות, אין זמן לנקות את המורסה החברתית-אנושית הזו בפינצטה. נדרש טיפול שורש ואפילו סילוקה בניתוח-חירום עמוק. לטיפול שורש ולעקירה משתמשים בכל הכלים הנחוצים להשגת המטרה בזמן קצר וביעילות מירבית. כך נדרש גם לנושא האלימות ברחוב הערבי.

אם עודה וחבריו או שותפיו - הפוליטיים והאזרחיים הנורמטיביים - באמת מעוניינים בטיפול יסודי לחיסול הבעיה, עליהם להבין שעת היא להפעיל את כל האמצעים שעומדים לרשות המדינה למען מאבק קצר ויעיל באלימות, לרבות שב"כ, צה"ל ומשמר הגבול וכמובן גם בתי-המשפט ובתי הסוהר. זאת, ללא המתנה למצב שבו האלימות החד-צדדית תהפוך למלחמת רחובות מלאה, עם אבדות חמורות בהרבה ונזקים שעלולים להיות בלתי-הפיכים.

מי שעוסק בערבוב סימלי המאבק הפוליטי-מדיני שלו נגד המדינה עם מילוי תפקידה האזרחי, אינו באמת רוצה בטיפול יעיל, אלא מבקש לזכות בנקודות בין הקבוצות היותר מיליטנטיות שבאוכלוסייה הערבית בישראל; מה שמכונה: דיבור בכפל-לשון. (או בלשון משוסעת כזו של נחש).

במהומות מאי 2021 (מבצע "שומר החומות"), היינו עדים לרמז באשר עלול להתחולל ברחובותיה של ישראל, אם נגרור טיפול אזרחי גרידא בפשיעה, שבו יש לתביעת עודה תמיכה ציבורית רחבה גם במגזר היהודי - עניינית וקונספטואלית - לעבר מאבק אידאולוגי פוליטי, שבו אין לעודה רוב, בלשון המעטה, נתדרדר לערבוב תחומים המוביל לשימור האלימות והחרפת העימות. אם לא בכך חפצים הוא וחבריו שיקומו ויגידו זאת עכשיו, בטרם יתפוס מהם רוב הציבור היהודי מרחק ביטחון ויניח להם להסתדר עם הפשיעה האלימה בכוחות עצמם.

האמת היא שאינני יודע מהיכן שואבים מנהיגי המגזר הערבי, או החלק החצוף שבהם, את העוז לא לשתף פעולה עם שלטונות המדינה בקיום החוק ואכיפתו, לא לשרת שירות לאומי, לא להירתם למאבק בקורונה ללא תנאי, לא לגנות שפיכת דם יהודי ע"י טרוריסטים ערבים, (שביניהם לבין הפושעים האלימים אין בפועל שום הבדל). אלה ואלה שופכים דם של אזרחים תמימים - יהודים, ערבים או אחרים.

אני תומך בהענקת מרחב פעולה מלא ושלם למשטרה לביצוע דיכוי האלימות במגזר הערבי בכל האמצעים שיכולה המדינה להעמיד לרשותה. אני תומך בכך שפעילות לתכלית זו תתחיל אך ורק לאחר שרוב המנהיגות הערבית על שלוחותיה השונות, תצא בקריאה בעניין זה אל הממשלה ותתחייב בשם הציבור שהיא מנהיגה ומדבררת, להגיש למשטרה את כל הסיוע האפשרי: במידע, בהסגרת פושעים, בחשיפת נשק בלתי-חוקי במניעת חופש פעולה מגורמים אלימים ובהימנעות בכל תנאי מחזרה על פרשת כפר קאסם מהימים האחרונים.

השר לביטחון הפנים התחיל את הקריירה שלו באירוע חמור של בריחת 6 אסירים ביטחוניים "עם דם על ידיהם" מכלא "גלבוע". לפי שעה בחר בדרך הלא אפקטיבית אבל בטוחה מבחינה פוליטית, של הקמת ועדת חקירה ממשלתית לבדיקת פרטי האירוע. בעיני זו בריחה מאחריות ובחירה בדרך קלה ואיטית במקום שנדרש תהליך הפוך. אם יבחר בדרך דומה גם לטיפול בסוגיית האלימות העבריינית במגזר הערבי, אשתכנע שהוא אינו מתאים לתפקידו.

הממשלה הנוכחית מהווה ניסוי חברתי-פוליטי מעניין. הרכבה, דרכי פעולתה, יכולתה לקבל החלטות בנושאי הפנים ולהוציאן לפועל בצורה החלטית ויעילה, יהיו פרמטרי-הבוחן העיקריים במשפט להצדקת זכות קיומה. לכך מצטרף גם הניסוי המשלים של צרוף רע"ם לממשלה זו. אם יתברר שצרוף רשימה ערבית לממשלת ישראל הוא מכשול חמור על דרך תפקודה בשירות רוב הציבור הישראלי - גם תוצאת ניסוי זה עשויה להפוך למסקנה מכוננת; טוב יעשה מנצור עבאס אם ישקול את צעדיו לאור הערכה זו. תפקוד בממשלה הוא תפקוד בשירות אזרחי ישראל. משמעו בראש וראשונה שימור הביטחון הלאומי גם כאשר מהצד השני עומדים חמאס או הרשות הפלשתינית. בפועל זהו מבחן נאמנות למדינה, ציות לחוקיה והשתתפות פעילה בתום לב בכל הפעולות הנובעות מחובות אלה.

אזרחי ישראל הערבים אינם יכולים להיות מאידך אזרחים שווים מבחינת זכויות הפרט אבל שונים מבחינת חובות הפרט. המצב הנוכחי הוא תחילתו של מבחן לחיים בצוותא של יהודים וערבים במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. איומו האחרון של אבו מאזן, שלצערי טרם קיבל מענה הולם מממשלת ישראל, איננו איום ממשי על ישראל אבל הוא איום ממשי על ערביי ישראל. דומה שהם אינם מאמינים שיתכן מצב בו תוביל התדרדרות ביחסים בינם לבין היהודים לסיבוב נוסף של עימות, שתוצאתו תהיה "נכבה" נוספת. בכדי שאפשרות זו תיתפס בעיניהם כריאלית ועל כן ימנעו מהעמדתה למבחן כוחני, חייבת ישראל לטפל במלוא העוצמה, ההחלטיות והנחישות בכל תופעות החריגה והחריקה של שמירת החוק, ציות למשטרה, השתתפות במשק, בכלכלה ובביטחון, כפי שנהגו יהודים אזרחי צרפת כלפי היהודים אזרחי גרמניה, כששתי מדינות אלה נלחמו זו מול זו במלחמות העולם האחרונות.

עודה וחבריו סבורים כנראה שהזדהותם העצמית כ"פלשתינים", מעניקה להם פטור מחובת נאמנות למדינה שאת אזרחותה הם מבקשים לשמר; - זהו אוקסימורון. יכולתם לנהוג כמו היפנים אזרחי ארה"ב, כאשר האחרונה הותקפה ע"י יפן במלחמת העולם השנייה, תקבע את גורלם כאן. המסלול המדויק בו יתפתח תהליך זה אולי איננו ברור, אבל תוצאתו הסופית היא בלתי-נמנעת.