האם מישהו חושב עלינו

ההיית או חלמתי חלום, האומנם חיי חיילי צה"ל הפקר? האומנם ביזיון חוסר המשילות המוחלט בנגב מתמשך? האומנם ביום פקודה לוחמי צה"ל ישתמשו בכבישים עוקפי אום אל פאחם? האומנם חבית חומר הנפץ בערים המעורבות עומדת לפני פיצוץ שני? האם מדינת ישראל, ממשלת הריפוי, השינוי, האיחוי, ממשיכה את ההפקרות בהן נהגו ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים או שמא תפעל בעוצמה למיגור האיום הפנימי המתעצם יותר ויותר?

ולא אמרנו מילה על גביית דמי חסות, גניבות ושוד לאור יום, גרימת נזקים בדרכים קונבנציונליות, הצתות, ובלתי קונבנציונליות כמו יריות באוטומט לעבר האובייקט, הטרדות מיניות ללא מורא, אלימות כלפי יהודים, בקיצור, בני החסות היהודים מבקשים מאדוני הארץ הגנה. מי יציל את הבית שלי?

האש הפנימית שבערה בימי מבצע 'שומר חומות', בערים המעורבות טרם שככה ויש אף הסבורים כי חומרי הבערה בסבב הבא יהיו עוצמתיים יותר. לא רק שריפת בתי כנסת והצתת רכבי יהודים לא רק יהודים הנמלטים עם משפחותיהם משדה הקרב הפנימי, לא עוד לינצ'ים בלבד, הפעם סבורים בזרועות הביטחון ובקרב התושבים היהודים בערים המעורבות המלחמה הפנימית תהייה קשה יותר, מסוכנת יותר וגובה מחירים כואבים יותר.

חצי שנה אחרי והאש עדיין בוערת בעצימות נמוכה ויכולה להתלקח בין רגע במלא עוצמתה. האם ההנהגה הפיקה לקחים מהחזית הפנימית? האם האמונים על ביטחון האזרחים במדינת ישראל הכינו תרחישים להתמודדות עם מציאות מורכבת ומאתגרת זו? האם לא ישרפו עוד בתי כנסת? האם יהודים לא יותקפו, לא יבוצעו בהם לינצ'ים, לא יסבלו מהתעללות והשפלות? האם בתי יהודים לא יועלו באש? האם מישהו מכין תוכנית מול הפוגרומים הבאים?

מציאות מדאיגה

חצי שנה אחרי פרסום הידיעה המטרידה על כך שחלק מבעלי משאיות ורכבי תובלה מהמגזר הערבי סירבו לנהוג רכביהם להעברת ציוד צבאי במסגרת מבצע 'שומר חומות', האם בצה"ל הכינו תוכנית אלטרנטיבית למציאות מדאיגה זו?

כששמעתי את ראש העיר אום אל פאחם זועם על ההחלטה של צה"ל לקיים תרגיל צבאי בעירו, הבנתי את זעמו בהכתמה שלא מדעת של עיר שלמה הנדמית כעיר בארץ אויב עבור חיילים צעירים, מפקדים וקצינים אשר בתת מודע מחברים חיזבאללה עם אום אל פאחם. כשיומיים לאחר מכן קראתי כי בצה"ל מתכוונים בעת לחימה או מהומות לא לעבור בוואדי עארה פתאום נדמה לי התרגיל הצבאי באום אל פאחם עניין חשוב בבסיס המשילות הצבאית בקרב ערביי אום אל פאחם. המסר העולה מדבריו של אלוף מכהן בצבא כי יש חלקים במדינת ישראל בהם הצבא אינו יכול לנוע מחשש שמא יבולע לו גרם להישמטות הלסת ולהרמת גבה.

האם הצבא במדינה היהודית הדמוקרטית אינו יכול לשלוט על ציר מרכזי וראשי בלב המדינה? האם הרפיסות שיצאה מדברי האלוף ראויה. מה דעתם של חבריו האלופים, של הרמטכ"ל, של שר הביטחון, של ראש הממשלה? קטונתי לערער על דברי האלוף הנכבד אך היכן חבריו החייבים להרהר על קביעתו המרפה את חיילי ולוחמי צה"ל מחד ואת האזרחים בעוף הנבוכים אל מול התבטאות מהסוג הזה.

תחושת השינוי שעובר על צה"ל מצבא ההגנה וההתקפה של ישראל לצבא העסוק בסוגיות חברתיות, מגדריות, דתיות, ככל שיהיו וייעודו לנצח ולהכריע בקרב נשמע כמו רסיס זיכרון נשכח ממציאות שהייתה ואיננה, משליך על החברה הישראלית המפולגת והמשוסעת ממילא. הצהרתו של האלוף מתכתבת עם הבלבול הציבורי, אזרחי וצבאי בסוגיית הוראות פתיחה באש. מתכתבות עם המציאות העגומה והקשה אשר אינה ידועה לכלל אזרחי המדינה על ההפקרות הקשה והפשע הלאומי המתקיים בנגב ובבסיסים הצבאים שבו.

לקבוע יתדות

התחושות של חיילי המילואים, הלוחמים, הקצינים על הפשע המשתולל בבסיסי הנגב היא אות קלון לכל הממשלות הקודמות ולזו, אשר אפשרו את ההפקרות של המליציות הבדואיות השולטות ללא מיצרים בשטחי האש, בתוך בסיסי צה"ל, אשר אין דין ואין דיין ובעיניהם הצבא הישראלי הוא צבא של שוקולד מנטה מסטיק שניתן לרמוס את כבודו, לבזוז לעין כל את רכושו, ללעוג ולבוז ללוחמיו ולהבהיר מי אדוני הארץ.

מאות דונמים של חממות סמים פורחים לצד מרכזים צבאיים מופקרים, שטחי אש נשלטים על-ידי מחבלים, אלפי אמצעי לחימה נשדדים מהבסיסים הצבאיים, מטרות המוכנות לתרגילים נעלמות לפני התרגילים, ומחבלים מסתובבים באמצע תרגילים מאיימים ומטילים אימה על חיילי צה"ל. ואין מי שיעצור את הטירוף הבלתי מתקבל על הדעת. כפפות המשי שהחליפו את אגרוף הפלדה מציבות את הצבא 'הכי חזק במזרח התיכון' המעצמה העולמית בבושת פנים, מושפלים ומובסים מול מחבלי המליציות בנגב.

הממשלה החדשה אשר באה לעבוד וסיסמתה היא כי ישראל לפני הכל חייבת להתכנס בבהילות ולקבוע יתדות. לא חיבורי חשמל לפורעי חוק, לא הכשרת יישובים לא חוקיים, לא פשרות ולא גישורים, יד ברזל תקיפה כלפי המחבלים במליציות שבפזורה. לחבק את האזרחים המהוגנים ולטפל ביד פלדה במחבלי המליציות שודדי החיילים ובסיסי הצבא. משילות נדרשת בכל חלקי מדינת ישראל, נדמה כי בנגב ובגליל היא צו השעה.

המחשבה שהמצב רק יחריף, שהמצב רק יעמיק, שהחרפה הלאומית רק תתעצם יותר ממדאיגה, התפילה לבדה לא תעזור, מישהו חוץ מהיושב במרומים דואג לנו? הזדמנות מיוחדת לשילוב ידיים של האופוזיציה והקואליציה לטיפול שורש בסכנה הביטחונית הפנימית. אין מדובר בגנבים ושודדים אלא סוגיה לאומית מהמעלה הראשונה. מי יציל את הבית שלנו?