ירושלים

השיר נכתב בירושלים. בסיום יום של טיפולים רפואיים, החלטתי לבקר בחלקה המזרחי של העיר. קידמה אותי הפגנה בה בלטו חובשי כיפות שהתנהלה ברישיון, כי את המפגינים ליוו שוטרים. הפגנה, שעברה בסמטאות הרובע המוסלמי בחסות משטרת ישראל וכוח צבאי, חיללה למעשה את דגל ישראל. מי שנופף בדגל ישראל וממלתעות לשונו נזרקו המילים: "יִשָּׁרֵף הַמִּסְגָּד" "מוּחָמָד בֶּן זוֹנָה" פגע בדגל ישראל.

המפגינים, שחצו את סמטאות הרובע המוסלמי, חיללו את כבוד הטלית והציצית, חיללו ארון ספרים יהודי בשאגות "מוות לערבים" בלב רובע ערבי, וכפו עליהם להיות ספונים בבתיהם כדי להימנע ממגע עם המפגינים. כמי שמגנה את כל הממלטים מגרונותיהם את הצעקה - "מָוֶת לַיְּהוּדִים", אני מגנה בנחרצות רבה את קריאות המוות לבני העם הערבי.

לתומי סברתי, שרק ביום ירושלים פורצות הפגנות שנאה נגד אוכלוסייה ערבית בירושלים, לצערי, זה נראה חזון נפרץ, שפלנגות שנאה מבאישות את היפה, הערכי ומוסרי שבארון הספרים היהודי דווקא ברחובות ירושלים העתיקה. אני מאחל לירושלים "כִּי הָעָם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלַיִם, בָּכוֹ לֹא-תִּבְכֶּה, חָנוֹן יֶחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקָתְךָ, בְּשָׁמְעוֹ עָנְיֶךָ" (ישעיהו פרק ל', פסוק י"ט). אני מאחל לתושבי כל העיר החיים בה, יהודים וערבים, שלא ידעו עוד בכי של אבלים המלווים יקיריהם, קורבנות שנאה, בדרכם האחרונה.

אני מאחל לירושלים, שתהיה תמיד עיר פתוחה, אזרחיה ילכו בביטחון ברחובותיה. תהיה תמיד מושא עליה לרגל של כל עמי עולם "וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָּל הַגּּוֹיִים..." (ירמיהו, פרק ג', פסוק י"ז), עיר שהיא כיום מושא כמיהה למאמינים בני דתות שונות. אני נושא עמי תקווה, שירושלים, עיר היונה של הנביא צפניה (פרק ג', פסוק א') תהיה תמיד עדויה בבשורות יונת שלום ולא בבשורת איוב של נשר טֶרף המשחר למלחמה. מאחל לה, שתצליח להשתחרר ממורא שרים מתלהמים, המשחרים להנציח מציאות מדממת בתוכה, כי "שָׂרִים בְּקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שׁוֹאֲגִים... וּנְבִיאֶיהָ פּוֹחֲזִים..." (שם, פסוקים ב'-ג').

אני ממאן להפסיק לקוות, שלעיר המדממת ולרחובות הבוכים, יבואו ימים, המבשרים בשורת "לֹֹא יִשָּּׁא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב". והחשוב מכל ש"לֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". כדי שכל המשאלות והאיחולים, שנתתי להם ביטוי עד כה, יקרמו עור וגידים, עלינו להפסיק להיות עם שולט על עם אחר שגר כאן בירושלים.

יְרוּשָׁלַיִם,
נְבִיאִים הִשִּׁיקוּ
צֶדֶק בַּאֲזוֹר מָתְנַיִךְ
אֱמוּנָה בַּאֲזוֹר חֲלָצַיִךְ
לְסִמְטאוֹתַיִךְ בִּקְּּּּּשׁוּ
יַלְדֵי יִשְׁמָעֵאל
ויַלְדֵי יִצְחָק
פּוֹלְסִים אָרְחָם מִישׁוֹר,
בּו -
זְאֵב עִם כֶּבֶש
נָמֵר עִם גְדִי
עֵגֶל וּכְפִיר
וּמְרִיא יַחֲדָו
וְנַעַר קָטָן
נוֹהֵג בָּם.
אַךְ יֵשׁ מֵאַחַי
מַעֲרִיבִים בָּךְ עֶרֶב
קֶרֶת אִבְחַת חֶרֶב
מַטְמִינִים לַהֲבַת נָגְהֵךְְ
שֶׁנְּבִיאִים הִצִּיתוּ בְּלִבֵּךְ.