חשופים ברכבת

שהיתי עם בני משפחתי בשבוע שעבר במשך מספר ימים בירושלים. ביקרנו באתריה השונים ונסענו מדי יום ברכבת הקלה בציר קו גבעת המבתר-הר הרצל עם עליה וירידה, אף מספר פעמים, בתחנות הביניים. בכל הנסיעות שנסענו, ונסענו פעמים רבות, היו נוסעים לא מעטים שלא עטו מסיכות בתוך הקרונות שלעיתים היו דחוסים וצפופים, ואיש לא העיר להם או אמר להם מילה. לא ראיתי פקחים שעלו לרכבת והעירו לנוסעים שלא עטו מסיכות, וגם אם עלה פה ושם פקח היה זה פקח לביקורת כרטיסים שבדק כרטיסים אך לא העיר ולא ביקש מנוסעים שלא עטו מסיכות לעטות מסיכה.

גם אין כרוז בתוך הקרונות, כמו באוטובוסים, המבקש מהנוסעים לעטות מסיכה, לפחות אני ובני משפחתי לא שמענו . שאלתי פקחים הבאים לבדוק כרטיסים למה הם לא מעירים לנוסעים על אי-עטיית מסכה, והם אמרו לי שזה לא תפקידם וזה תפקיד של שוטרים. אומרים לי כי הייתה תקופה שעלו פקחי קורונה, אבל ללא סמכויות. רק העירו, אבל גם זה פסק מזמן ולא קיים.

דווקא בירושלים, ובמיוחד ברכבת הקלה בה לעיתים הנוסעים נדחסים "כמו סרדינים" דחוסים צפופים אחד ליד השני, חשוב להקפיד שהנוסעים יעטו מסכות כראוי (יש נוסעים שעוטים מסכות על חצי מהפנים לא על האף ולא על הפה בכאילו). יודגש כי ירושלים מובילה או בין המובילות בארץ בצורה בולטת בשיעור תחלואת הקורונה. רוב הנוסעים ברכבת הקלה בעיר, הם מהמגזר החרדי והערבי, מגזרים שבם קיימים שיעורי תחלואת קורונה גבוהים באופן יחסי וגם שיעורי אי-התחסנות בעיקר במגזר הערבי אף הם גבוהים יחסית.

למה אין פיקוח על נושא הקרונה ברכבת הקלה

פניתי בעניין אי-אכיפת תקנות הקורונה ברכבת הקלה בירושלים לעירית ירושלים, הופנתי למחלקת התחבורה העירונית, ושם טענו כי הנושא לא באחריותם, וכי עלי לפנות לחברת "כפיר" המפעילה כיום את הרכבת הקלה. פניתי לחברת "כפיר" בנושא. חזרה אלי בטלפון אישה שהזדהתה בשם בשמת ממחלקת קשרי לקוחות של חברת כפיר ואמרה כי תפקיד אכיפת הקורונה ברכבת הקלה אינו של הפקחים של הרכבת אלא זה תפקידם של השיטור העירוני. לגבי הכרוז אומרת בשמת כי בתחנות עצמן יש כרוז המבקש מהנוסעים לשמור על תקנות הקורונה.

מדבריה הבנתי שאין בקרונות עצמן כרוז המבקש מהנוסעים לעטות מסיכה. בשמת הבטיחה להעביר את הנושא להנהלת החברה לבדוק ולטפל בנושא. אגב איפה משרד התחבורה ומשרד הבריאות בסיפור ואיפה התקשורת המקומית והארצית? ראוי שיבדקו את הנושא.