ארה"ב מאויימת ע"י אירן מאמריקה הלטינית

הנחות יסוד של ארה"ב במו"מ עם אירן

הכמיהה להשכין שלום במזרח התיכון, יחד עם מעורבות רבת שנים בעיצוב מדיניות חוץ וביטחון של ארה"ב, מביאים את מזכיר המדינה אנטוני בלינקן, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן וראש ה-CIA וויליאם ברנס למסקנה שאפשר להגיע להסכם אמין עם משטר האייתולות. הם מאמינים שאפשר לשכנע את הנמר האירני לשנות חברבורות ולא רק טקטיקות.

ההנחה שמשטר האייתולות אינו מונחה חזון פנאטי, אלים ומגלומני אלא מונחה שאיפה לקבל הכרה בינלאומית במעמד בכיר של האומה האירנית, מביאה את מזכיר המדינה בלינקן (המעצב המרכזי של מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא ג'ו ביידן) לבסס את המדיניות כלפי אירן על דיפלומטיה, ולהסיר מסדר היום האמריקני את האופציה הצבאית ואת הנסיון להחלפת שלטון בטהרן.

הדבקות במדיניות רב-לאומית - בניגוד למדיניות חד-צדדית ועצמאית של ארה"ב - מביאה את בלינקן לשאוף למכנה משותף מדיני וביטחוני עם אירופה (שאיבדה את הרצון להתעמת עם מדינות וארגונים פורעי-חוק) ועם האו"מ (התומך באירן ועויין את המערב), ולצמצם את חילוקי הדעות עם סין ורוסיה בכל הקשור לאירן.

משוכנעים שחבילה כלכלית ודיפלומטית נדיבה תשכנע את משטר האייתולות לקיים משא-ומתן אמין, לכבד דו-קיום בשלום עם שכנותיהן הסוניות, ולזנוח חזון דתי פנאטי בן 1,400 שנים, חברי הצוות הבכיר של ביידן ממעיטים במשקל ההתנהלות העקבית של האייתולות מאז מהפיכת 1978/79 שהפילה את השאה הפרסי הפרו-אמריקני, והפכה את אירן ל"רפובליקה האיסלאמית" הרואה בארה"ב את "השטן הגדול".

"צוות ביידן" מעדיף לגבש מדיניות על בסיס הערכה סובייקטיבית-ספקולטיבית של ההתנהלות העתידית של משטר האייתולות, ולא על בסיס אובייקטיבי מתועד של התנהלות האייתולות מאז 1978. הצוות, בראשות, בלינקן, מעריך שמשטר האייתולות מעדיף להתמקד ב"חמאה" ולא ב"תותחים", ולכן וושינגטון פועלת בערוץ של מו"מ דיפלומטי ולא בערוץ של עימות צבאי.

האיום האירני על ארה"ב מאמריקה הלטינית

חרף הנחות היסוד הנ"ל, משטר האייתולות מתמקד באופן שיטתי בהפצה אזורית ועולמית של חתרנות, טרור ומלחמות, ושטיפת מח שיעית פנאטית של אוכלוסיית אירן לשנאת "כופרים" (נוצרים, יהודים, בהאים, הינדואים, בודהיסטים, אתאיסטים, וכו') ו"משומדים" (סונים) באמצעות מערכת החינוך, הטפות במסגדים וארועים המוניים.

לדוגמה, משטר האייתולות משתף פעולה עם חיזבאללה, שהוא סניף של "כח קודס", זרוע של "משמרות המהפיכה" האחראית על הפצה (גלויה וחשאית, "תרבותית" ואלימה) של המהפיכה האיסלאמית ברחבי העולם. יחד הם מגבירים את החדירה לדרום ומרכז אמריקה, מצ'ילה (במיוחד לאחר בחירתו בדצמבר 2021 של הנשיא האנטי-אמריקני בוריץ') עד מקסיקו. מבחינתם, אמריקה הלטינית היא הבטן הרכה של ארה"ב.

אירן וחיזבאללה הקימו באמריקה הלטינית תשתית לטרור אזורי וגלובלי, הפצת סמים, הלבנת כספים, זיוף, גיוס הון לטרור ברחבי העולם, המרת דת לאיסלאם, תקשורת, גיוס ואימון פעילים, וניסוי מערכות נשק מתקדמות. הם יוזמים שיתופי פעולה עם משטרים אנטי-אמריקנים כגון ונצואלה, קובה, בוליביה וניקרגואה, במקביל לפעילות משותפת עם גופי טרור וברוני סמים. מאז ביקור נשיא אירן, אחמדינג'אד, בונצואלה בנובמבר 2009, יש לאירן נגישות למצבורי אורניום בונצואלה ובוליביה.

חדירת האייתולות וחיזבאללה לאמריקה הלטינית מכרסמת במעמד ארה"ב בחצרה האחורית ובעולם, מקדמת תשתית סיוע לתאי טרור "רדומים" בארה"ב, ומגבירה את הפצת האיסלאם השיעי ואת הג'יהאד העולמי באמצעות מסגדים, בתי מדרש ו"מרכזי תרבות איסלאמים".

אירן וחיזבאללה רואים בגבול ארה"ב-מקסיקו יעד מרכזי. חיזבאללה מגביר מעורבותו בחטיפת בני אדם והברחתם לארה"ב, סחיטה ודמי חסות, הברחת סמים ונשק לארה"ב, הרחבת הטריטוריה של ברוני הסמים ממקסיקו ברחבי המזרח התיכון ואירופה, ושדרוג יכולות הטרור של ברוני הסמים בכל הקשור למכוניות תופת, מטעני צד וחפירת מנהרות לאורך הגבול עם ארה"ב.

אזור הפעילות הפורה ביותר של משטר האייתולות וחיזבאללה הוא משולש הגבולות הגדול ארגנטינה-פאראגוואי-ברזיל ומשולש הגבולות הקטן צ'ילה-פרו (מפיקת הקוקאין המובילה בעולם) -בוליביה (מפיקת הקוקאין השלישית בעולם). בשני המשולשים, כמו ברחבי אמריקה הלטינית, יש נוכחות רבה של מהגרים לבנונים שיעים.

לפי ה-Small Wars Journal: "בבוליביה יש 145 דיפלומטים אירנים, בנוסף לנוכחות צבאית אירנית... שני משולשי הגבולות עתירים בהברחת סמים ובני אדם... סיוע פיננסי אירני, הגברת הפעילות החברתית-תרבותית ואלפי מתאסלמים משדרגים את תשתית הפעילות של חיזבאללה באמריקה הלטינית... פעילי אירן וחיזבאללה מרחיבים את גיוס והלבנת הון, גיוס ואימונים של אוהדים מקומיים, ומחריפים את פעילות הטרור נגד אויבים [כגון ארה"ב]... נמלי הים של צ'ילה חיוניים לפעילותם, כפי שמוכיחה עגינתן של ספינות רבות מאירן...." IranWire היוצא לאור בקנדה מוסיף: "בשנים האחרונות הפך משולש הגבולות ארגנטינה-פאראגוואי-ברזיל למוקד עולמי של הפצת קוקאין ונרקו-טרוריזם... בסיוע ברוני סמים מקולומביה, מקסיקו וונצואלה... ההכנסות השנתיות של חיזבאללה מסתכמות בכ-2 מיליארד דולרים.... לחיזבאללה קשרים הדוקים עם קרטל Los Zetas המקסיקני, קרטל FARC ו-Oficina de Envigado הקולומביאני וקרטל PCC הברזילאי.... חיזבאללה מסייע לקרטלים בחימוש והרחבת מערכת השיווק ברחבי העולם... אירן מפעילה 24/7 את HispanTV, הזרוע הספרדית של "רשות השידור של הרפובליקה האיסלאמית"... הפועלת ב-16 מדינות..."

השורה התחתונה

המציאות מוכיחה שהנמר האירני אינו מחליף חברבורות, אלא טקטיקות. המציאות מבהירה שמשטר האייתולות מונחה חזון פנאטי, דתי ומגלומני ואינו מונחה שאיפה המוגבלת לקבלת הכרה בינלאומית במעמדו הבכיר. עקב כך, הוא מעדיף "תותחים" על פני "חמאה". ולכן, אינו שותף למו"מ אמין, דו-קיום בשלום, זכויות אדם ודמוקרטיה. ומכאן, שמדיניות מציאותית אינה רואה במשטר האייתולות צד למו"מ דיפלומטי אלא לעימות צבאי.

אמנם לעימות צבאי יש מחיר, אך הוא נמוך בהרבה מעימות עם אירן גרעינית. המציאות מלמדת שהסרת האופציה הצבאית וחילופי משטר בהתנהלות מול גופים פורעי חוק, נתפסת בעיני גופים אלו כחולשה וכניעה, ומוסיפה שמן למדורה. המציאות של אירופה הרופסת ושל האו"מ הפרו-אירני ואנטי-מערבי ממחישה שמדיניות רב-לאומית של ארה"ב (להבדיל ממדיניות עצמאית וחד-צדדית) משחקת לידי משטר האייתולות. על מדיניות ארה"ב כלפי משטר האייתולות להתבסס על התנהלות עבר מתועדת ולא על התנהלות עתידית ספקולטיבית.