טוהר הנשק נרמס בגדוד "נצח ישראל"

החייל, שאזק מפגין קשיש בן 80, כשהשכים לקום בבוקר קרא את ברכת השחר והודה לאלוהים על "נשמה שנתת בי טהורה". הלוחם מגדוד הנח"ל החרדי "נצח-יהודה", הכה קשיש בן 80 אחרי שהודה בברכת השחר לאלוהיו על היותו השומר בקרבו את מלוא החופן של הערכים המוסריים והאנושיים, הגנוזים בנשמה הטהורה - "ואתה משמרה בקרבי".

אני פוסח על קריאתם של כל חיילי הגדוד, שחלל האוויר קלט את שביעות רצונם: "ברוך אתה ה' אלוהינו שלא עשני אישה". אבל לא אפסח על מה שביקשו מיד אחרי "פנינת הלשון", שהם גברים ולא נשים. כל מה שביקשו עלה מהר על שרטון של גילויי אכזריות פראית, הפוגעת בכל ערכי ארון הספרים היהודי.

אותם חיילים, שקראו בתחינה בתפילת השחר בפנייתם לאלוהי מרום: "אל תביאני לידי חטא", בהתנהגותם כלפי עבד אל-מג'יד אסעד בן ה-80 זרקו לאשפתות את כל הערכים המוסריים במשאלות של ברכת השחר. העוצמה הערכית במשאלת הבוקר של חיילי "נצח יהודה" בתפילה הפכה למלל של רפש. משאלתם בתפילה לשמירה על נשמה טהורה קיבלה חבטה קשה מידיהם.

מצער, שחיילי גדוד חרדי זרקו את עבד אל-מג'יד אסעד בן ה-80 בבית נטוש. לדבריהם, "הוא נראה לנו רדום". לא מצאו לנכון להושיט לו עזרה בקריאה לחובש, שהיה בכוח, אלא עזבו אותו אזוק בבית נטוש עם עוד מספר עצורים אזוקים, כשבאזור שרר באותו לילה קור עז. מצער, שלא החיילים היו אלו שהגישו עזרה רפאית לעצור השבוי בידיהם, אלא אחד העצורים, ששוחרר הצליח להזעיק רופא פלשתיני. כשהגיע הרופא הפלשתיני למקום הוא ניסה להחיות אותו ללא הצלחה, ולא נותר לו אלא לקבוע את מותו.

מצער, שפלשתיני שעוכב לחקירה בשעת לילה מאוחרת בכפר סמוך לרמאללה מצא את מותו, כי טוהר הנשק נדרס ברגל גסה על-ידי חיילים גדוד בנח"ל חרדי. החיילים נדרשו לערוך חיפוש פתע במכוניות, למרות שלא היה כל בסיס מודיעיני. במחסום שהוקם הם עצרו 4 נהגים, ואחד מהם היה הקשיש בן ה-80. פיו ועיניו כוסו בפיסות בד. במצב הזה החיילים השאירו אותו בבית הנטוש, כשליתר הנהגים הורו לעזוב את המקום.

מצער לשמוע קצינים בכירים בצה"ל שחיילי "נצח יהודה": "הם לא ראו מולם בן אדם, הם עיכבו אותו בפעילות שגרתית בלי סיבה מספקת. אחר כך השכיבו אותו כפות בקור כלבים באפס מעלות...". (ציטטתי את דברי הקצינים הבכירים, ששוחחו עם עיתונאי הארץ מתוך כתבה של עמוס הראל ב-31.12.22 בעמ' מס' 3).

אני מסיים בשאלה כיצד גדוד "נצח יהודה", שבבוקר עם הנץ החמה פנה בתחינה לאלוהי ישראל: "ותנני היום ובכל-יום לחן ולחסד ולרחמים..." הוא זה שרמס ברגל גסה ובבוטות את מידות החסד שהתפילה מדגישה? כיצד קרה שהוא גילה מידה מדאיגה של התאכזרות והשליך לאשפתות את הרחמים. הם השליכו לאשפתות עת כל ערכי ארון הספרים היהודי בהתנהגותם הבהמית.