על הבדידות בשירה

בדידות. יש שהיא בוחרת בנו, יש שאנו בוחרים בה. יש שהיא קירות שסוגרים ויש שאלו חומות שאנו בונים. לעתים זה הלבד ולעתים בין המון רב. יש שהיא מצב רוח עונתי, אך לרוב זוהי תחושה קיומית עמוקה ונצחית.

אל הבדידות בשירה התוודעתי לראשונה בשירו של ביאליק: "ביום קיץ, יום חם". בכל העונות מזמין המשורר את עובר האורח להיכנס, מבטיח נוחות והכנסת אורחים נעימה. חמימות בחורף וקרירות בקיץ. אך לא בסתיו. עונת התהפוכות בלב ובחוץ. בסתיו אין הוא רוצה איש לידו. אז רוצה הוא להישאר לבד. בבדידותו, להתמכר לעצב, לשקוע בו:

אַךְ בְּבֹא תוֹר הַסְּתָו, בִּימֵי סַגְרִיר וָעָב;
עָמוּם שׁוֹמֵם הַיְקוּם, רֶפֶשׁ הוֹלֵךְ וָרָב,
דֶּלֶף טֹרֵד עַל-גָּג, עָשׁ בְּקֶרֶב לֵבָב -
בִּי, עָזְבֵנִי לְנַפְשִׁי, אָח חַנּוּן!


בַּשִּׁמָּמוֹן הַזֶּה אֶחְפֹּץ בָּדָד הֱיוֹת;
וּבְהִתְעַטֵּף הַלֵּב וּבִהְיוֹתוֹ לִמְסוֹס
אַל-תִּרְאֵנִי עֵין זָר, זָר לֹא-יָבִין אֶת-זֹאת -
וַעֲרִירִי אַחֲרִישָׁה בִיגוֹנִי/
(מתוך האתר "פרויקט בן יהודה")

ומהי הבדידות?

קטע מתוך השיר "בדידות" של יחיאל מר:

זֹה הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה הָאוֹכְלָה אֶת הַלֵּב
ַיּוֹרְדָה בְּחֶשְׁכַת-הַלֵּילוֹת וְכוֹבֶשֶׁת עֲדֵי אֵין מִפְלָט.
תְּהוֹם אֵין אוֹרוֹת פְּעוּרָה, מִמֶּנָּה אָדָם לֹא נִמְלַט,
אֶלָּא דֹּם יְצַפֶּה לְבוֹאָהּ, וּבָהּ בְּבוֹאָהּ יִתְעַטֵּף!
(מתוך אתר "פרויקט בן יהודה")

ויש שהבדידות סוגרת כל כך שהיא קוראת לצאת ממנה. שהאדם אינו יכול לשאת עוד את הבדידות הזאת והוא מבקש קול שידבר אליו. אין הוא יכול לשאתה עוד והוא רוצה לחרוג ממנה. התחינה ליחס, לנוכחות ולמילה מציגה את הקושי שבבדידות הקשה הזאת. את הלבד שבה. המשורר ט.ס. אליוט, בשיר "משחק שחמט":

עֲצַבַּי חוֹלִים הַלַּיְלָה. כֵּן, חוֹלִים. הִשָּׁאֵר אִתִּי.
דַּבֵּר אֵלַי. לָמָּה אֵינְךָ מְדַבֵּר לְעוֹלָם. דַּבֵּר.
עַל מָה אַתָּה חוֹשֵׁב? מָה חוֹשֵׁב? מָה?

(קטע מהשיר, ע' 12, מתוך הספר ארץ הישימון" בתרגום מנחם בראון, הוצאת אל"ף)

ולעתים הבדידות היא שקט לברוח אליו. הבדידות המהדהדת של המשוררת לאה צבי דובז'ינסקי:

חִפַּשְׂנוּ שֶׁקֶט מִתַּחַת לסְלָעִים הַכְּבֵדִים,
אבל תּחתם הִתְרַבּוּ בּשֶּׁקֶט עַקְרַבִּים,
חִפַּשְׂנוּ שֶׁקֶט בַּיָּמִים אַךְ הם סַעַרו עָלינוּ,
חִפַּשְׂנוּ שֶׁקֶט בַּמִּטָּה אַךְ הִיא רעָדָה,
חִפַּשְׂנוּ שֶׁקֶט בַּחֲדָרִים הָאֲטוּמִים,
נָעַלְנוּ דֶּלֶת והִמְתַּנוּ בּשֶּׁקֶט.

(מתוף "סדקים דקים", הוצאת עיתון 77, 2020). לאה צבי דובז'ינסקי הוציאה חמישה ספרים. ארבעה ספרי שירה וספר לילדים:

שיר מהדהד נוסף מצאתי אצל המשוררת שולמית ספיר נבו. ונשימה ארוכה היא מנשימה אותנו במילים על בדידות אחרת. בדידות של איבוד עצמו בין המילים, בין האנשים:

לִפְעָמִים בֶּן-אָדָם
יוֹרֵד בְּתַחֲנָה
בָּהּ אֵין מִלִּים
אֵין אֲנָשִׁים
וְאֵין גַּם אֶת עַצְמוֹ
הוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת
רוּחַ
שֶׁלֹּא רוֹאִים
וְלֹא מַרְגִּישִׁים
לִפְעָמִים
הוּא מַפְסִיק
לְחַפֵּשׂ אַהֲבָה.


שולמית ספיר נבו הוציאה שישה ספרי שירה ושני ספרי פרוזה.

ובדידות היא לא רק בזיקנה -

בין בדידות לזיקנה/גיא רגב
עֲדַיִן אֵינֶנִּי
הָאִישׁ הַזָּקֵן
עֲדַיִן אֵינֶנִּי
הָאִישׁ הַבּוֹדֵד
הוּשַׁב עַל מַהוּת חַיַּי

אַךְ לִפְעָמִים
מַחְשַׁבְתִּי מַפְלִיגָה לְמֶרְחַקִּים
אֶל עוֹלָמוֹת
שֶׁנִּרְאִים כָּל כָּךְ קְרוֹבִים

אוּלַי לֹא יָבִינוּ אֶת כַּוַּנְתִּי
אוּלַי לֹא יָבִינוּ
אֶת מַחְשַׁבְתִּי
אֲבָל אֲנִי זֶה אֲנִי
עַד תִּפַּח רוּחִי

גיא רגב השתתף בשלוש תערוכות של שירה וצילום. הוציא ספר "ההבטחה" בהוצאת פיוטית
ושלושה ספרי שירה בהוצאת פסיפס.

ואי אפשר לברוח ממנה. לעתים היא כה טמועה בנו. אנו רוצים אותה והיא רוצה בנו.

הבדידות הזאת/ציפורה בראבי
כִּי הַבְּדִידוּת הַזֹאת אֵינֶנה מַרְפּה
כּידִידָה נֶאֱמָנה
אל כָּל מָקוֹם אֵלַיו תלְכִי
הִיא לצִידֵך
אוֹחֶזֶת בְּשוּלֵי בְּגָדַיִיך
נֶאֱחֶזֶת
מְחַבֶּקֶת