לכל אות בתוך מלה משמעות נפרדת. לכל אות אנרגיה משלה. כאשר נסכם את כל האותיות במלה ונתרגם את המלה לאנרגיה - למספר, נקבל את התכונות המאפיינות את סיכום האותיות שבמלה.
הרעיון העומד מאחורי המספרים מתאר הצלחות, כישלונות או בינוניות בהתאם למספרים המרכיבים את השילוב. ישנם מספרים חד סיפרתים בהם אין ניגודיות או קונפליקטים המסוגלים לערער את עוצמת המספר או הצלחתו. מספר דו-סיפרתי מורכב משלושה חלקים: ספרת היחידות, סיפרת העשרות והספרה המסכמת את שניהם. ספרת העשרות היא הספרה המובילה והדומיננטית במספר הדו ספרתי. ספרת היחידות מחזקת או מחלישה את ספרת העשרות.
הספרה המסכמת מחלישה או מחזקת את כל המספר הדו סיפרתי ונותנת לו נופח וכיוון ליכולות של המספר הדו ספרתי בכול תחום ותחום. לספרת העשרות (הראשון הדומיננטי) 40% עוצמה ותכונות מהמספר הכללי. לספרת היחידות (השני הרצסיבי) 20% עוצמה ותכונות מהמספר הכללי. לספרה המסכמת (השלישי המסכם את שתי הספרות הדומיננטי והרצסיבי) 40% עוצמה ותכונות מהמספר הכללי.
העוצמה או החולשה של כל אחד מהמספרים הדו ספרתי מועצמים או נחלשים בהתאם בין היתר לשילוב שבין המספרים והקשרם ההרמוני, הרמוני למחצה או דיס הרמוני. ישנם מקרים בהם ספרת היחידות או הספרה השלישית המסכמת יהפכו תכונות המספר הדו ספרתי מחיובי לשלילי ויעקבו את הצלחתו.
איך השימוש במלה "כאילו" מייצר אלימות?
כאשר נסכם את אותיות המלה "כאילו" בגימטריה, כ=2, א=1, י=1, ל=3, ו=6, נקבל את המספר 4=13.
מה מספרת לנו המלה "כאילו". כאילו מייצגת קומופלז', כלומר האשליה המושלמת. ומהי האשליה המושלמת? מה מסתתר בתוכה? התחזות כראש לאריות, כאשר בפועל אין הצלחה גם כזנב לשועלים. ההתחזות מעצימה את הביטחון העצמי, ומותירה את הביטחון הפנימי חלש, פגוע ומתוסכל עד כדי פגיעוּת נפשית.
אשליות הן הדרך הבטוחה לכישלון. המצבים הנדירים שבהם האשליות מתממשות, הם תוך ניצול מצבים לתועלת אישית בזמן הנכון ובתחום הנכון.
סיכום המלה "כאילו" הוא 4=13. בחזית: הספרה 1 מתארת קשיחות, חוסר סבלנות, יצירתיות, חשיבה אנליטית, הליכה קדימה. הספרה 4 מעצימה את היכולת הרעיונית, אך גם מרככת את הבעיות ש"כאילו" "מייצר". הספרה 1 מתארת את היכולת להיות יצירתי ויוזמתי. המלה "כאילו" מתוארת בפן החיובי ובשיא העוצמה. בגב המלה קיימת הספרה 4 המתארת הצלחה ומתארת את הפן החיובי. לכן קיימת האפשרות לשלב בין דברים חדשים וליצור דברים חדשים ומיוחדים.
היחס בין הספרה 3 לספרה 4 הוא דיסהרמוני ומתאר את הפן השלילי - הרי "כאילו" עלול להפוך לפעמים לסיוט, כאשר לא מצליחים לממש את הרעיונות שהספרה 1 "יודעת לייצר" או את השאיפות - דבר המוביל למלחמה במציאות ולתסכול, ולכן השימוש המרובה במלה "כאילו" יוצר אלימות רבה, מאחר שיש לנו התנגשות קשה בין הרצוי - ה"כאילו" לבין המצוי - המציאות.
ובואו ניקח כאן סיפור לדוגמה: הולך לו בחור ברחוב. בידו האחת בקבוק ויסקי או וודקה ההולך ומתרוקן, שכן הוא לוגם ממנו ללא הפסקה, וביד השנייה הוא אוחז בסיגריה האחרונה שאותה הוא מעשן בתאווה רבה. הסיגריה הולכת ונגמרת, והבחור מתבונן בזנבה בתאווה ובעצב. הוא ממשיך בדרכו, 'צמא' לעוד סיגריות. הוא מתקרב למרכז מסחרי שבו יש 'פיצוציות' בהן יוכל לקנות סיגריות. אך אין הפרוטה מצויה בכיסו, שכן את מעותיו האחרונות הוא בזבז כאשר קנה את בקבוק הוודקה. לפתע נקרה בדרכו איש קשיש ההולך לו לאט ונעזר במקל ההליכה שלו.
"הי סבא", פונה הבחור אל הקשיש "תן לי סיגריה".
"אינני מעשן, בחור צעיר", עונה לו הקשיש.
"חבל", אומר הבחור, "אני מת לסיגריה. אולי תקנה לי קופסה"?
"לא אקנה לך דבר", אומר הקשיש, "אני לא מכיר אותך בכלל. לך לעבוד, ויהיה לך כסף לקנות כל מה שרק תרצה", מוסיף ואומר לו הקשיש.
הנה המציאות המתנגשת: הבחור רואה את עצמו בדמיונו כשהוא ממשיך לשתות מהבקבוק ומעשן סיגריה. כל כך בא לו שזה יקרה. אבל... זו לא המציאות. בידו הבקבוק ההולך ומתרוקן, ואין לו מה לעשן. לפתע לגימה אחרונה ללא סיגריה, ואף הבקבוק כבר ריק.
"עכשיו אתה תקנה לי, יא חתיכת זקן, גם בקבוק ויסקי וגם סיגריות", אומר הבחור בזעם לקשיש. ומדוע בזעם? כי המציאות שהוא צייר לעצמו, אינה המציאות האמיתית. הזקן ממשיך בדרכו, ולא מתכונן לענות לבחור השיכור.
"עכשיו אני אראה לך מה זה", צורח הבחור בזעם על הקשיש. הוא שובר את הבקבוק הריק בחמת זעם על המדרכה, ונועץ את שבר הבקבוק בגבו של הקשיש. אלימות קשה. עוברי אורח מביטים בקשיש המתמוטט, ומזעיקים את שירותי ההצלה כדי לפנותו לבית חולים, ואת המשטרה כדי לעצור את הבחור. והוא... אינו מבין מה בסך-הכל קרה. הרי הוא רק ביקש מהקשיש סיגריה ומשקה... מה, לא מגיע לו?! והנה קופצים עליו שוטרים ואוזקים את ידיו. מה כבר קרה? הוא לא מבין. אתם מכירים את הדוגמאות האלה או את המקרים הדומים להם? בוודאי! אנו קוראים עליהם מדי יום בכותרות העיתונים, ומספרים עליהם במהדורות החדשות. מציאות מדומיינת על-ידי אדם, מתנגשת במציאות קיימת, וכך נוצרת אלימות. וכעת, שימו לב לעצמכם: האין גרף האלימות הולך ועולה כל הזמן? לדעתי, זה נובע מהשימוש הלא מתאים ההולך וגובר במלה "כאילו".
