אוצר בלום

כמה מילים על המחבר:

לטיף אבּוּ לְ-חֵ'יר - ברטוב נולד בבגדד ב-1933. עלה לישראל ב-1951. התיישב בירושלים. בבגדד למד בבית הספר התיכון "שמאש" וסיים את לימודי בית הספר התיכון כאן בארץ. באוניברסיטה למד בפקולטה למדעי החברה והרוח. הוא מילא תפקידים שונים במשרד האוצר עד ליציאתו לגמלאות. משרתו האחרונה הייתה במנהל הכנסות המדינה שבאוצר. אזכיר כאן בנימה אישית שבצעדיי הראשוניים כעובד מדינה, היה מר ברטוב מנהלי הראשון וממנו למדתי לא מעט עקרונות וערכים שעזרו לי הלאה בדרכי בעבודה.

לטיף ברטוב כשמו כן הוא. מלטף במילים ובעל לב טוב. ושיאו של הטוב הנתינה לאחר. והנתינה, אלו כאמור אותן שעות של שקידה ועשייה ברוכה למען הדורות. מאז היותו נער צעיר בבגדד אוהב לטיף את הלחנים והתמליל הערבי כפי שמובע על-ידי טובי הזמרים הערביים. מכאן גם הדחף לתת את הטעימה הזאת גם לאחינו בני ישראל שלא הכירו עד כה את התרבות הערבית, לרבות השירה המיוחדת. מן הראוי לציין שבכל ספר ישנה הקדמה לתולדות חיו של הזמר ודגשים, באשר יש מקום להם, למיוחדות בשירתו.

הספר האחרון שיצא לאחרונה הוא על המשוררת הידועה של הזמר והשירה המצרית, אסמהאן אחותו של הזמר הידוע פריד אל אל אטרש.

אסמהאן (אמל אל אטרש) נולדה בתאריך 25.11.1912 ונפטרה בתאריך 14.7.1944. הייתה זמרת מפורסמת ואהובה על שוחרי המוזיקה הערבית במצרים ומחוצה לה. הייתה אישה יפת מראה ורבת קסם. גם אחיה שגילה אותה פריד אל-אטרש היה ידוע ומפורסם. דאוד חוסני מגדולי הזמרים הערביים התארח בבית פריד וכאשר שמע את זמרתה של אמל התפעל מקולה ונתן לה את שמה אסמהאן וקולה קול סופרן ומצו סופרן.

היא הופיעה גם עם אחיה פריד ובתוך תקופה קצרה כבשה את לבם של מיליונים בעולם הערבי. אסמהאן הופיעה גם בסרטי קולנוע ואפילו נתפסה כמתחרה של הזמרת הידועה אום - כולת'ום. אסמהאן מתה באורח מסתורי. המונית שהייתה אמורה להסיע אותה אל חברותיה שחיכו לה בראס אל-בר, סטתה אל תוך הנילוס, והנהג חילץ את עצמו מן המושב שלו, והניח לה לטבוע במונית... הייתה בת 32 במותה.

על שירתה:

עיון בספר מזכיר גם את תכני שיריה של הזמרת סלימה מוראד. השירים רובם המכריע מדברים על היחסים בינו לבינה. על אהבה גדולה. ייסורי האהבה ועינוגי האהבה. הערגה, געגוע, כמיהה, ייסורים ותיאורים, בפשטות המילה, עד כדי כך שמרגישים את הלב הבוכה ואת ייסורי האהבה. שפה פשוטה, חלקה כתובה בערבית ספרותית. וככל שהיא פשוטה ויומיומית כזו. היא מצליחה ופוגעת בנימי הנפש של כל אחד.

למשל השיר השקיני של בשארה (א) חורי

"מלא את הגביע בחיוכים ובאהבה"
" הו אהובי, יהיו אבי ואימי כפרתך, השקיני" (ע"מ 18)

או בשיר "כבו אורות השמש" לפי מילים של יוסף בדרוס. דואט פריד ואסמהאן אל אטרש

קצת פילוסופיה: "הסבלנות מחיה את התקווה וכל דבר תלוי במעשים"

וכן גיוס גורם הזמן אל ערגת ותקוות האהבה: "אחרי השקיעה באה הזריחה ואחרי הלילה בא היום" (ע"מ 23) (אגב, מזכיר את הרעיון בשירו של שלי אודה לרוח המערבית בו הוא אומר שבואו של החורף הוא אבטחה לבואו של האביב).

לא אחת נמצא כי הטבע וכוחות הטבע מגויסים בשירה כמו למשל בשיר "התכוונתי להסתיר את מכאוביי" של יוּסוּף בדרוס בלחן של פריד אל אטרש ( עמוד 96 בספר).

" ואשיר את נעימות אהבתי לציפור ואגלה לפרחים"

או גיוס הירח כאמור באותו שיר:

" ורואה בעיני את יופיו בהופעת הירח והיקום יפה"

או הרוח

" אני יושבת לשוחח עם דמותו, ובלילה משב הרוח משיב נפש"

לא מעט שימושים בלילה, ביום, בזריחה, בשקיעה, אך הנושא העיקרי הם הזוג האוהב או המאוכזב מול העוזבת דמעות חיוכים ומעל הכל האהבה. אך מצאתי גם שיר ספציפי על דמות מסוימת - שירו של בַּירַם (אל) תוּנִסִי "מה יפים חיי האיכר" (ע"מ 93).

כאן ההתייחסות היא לפלאח - האיכר. שלבו שלו הקרקע מישורית לגביו (היינו מאוזן) האוהל מסתיר אותו, הוא יושב בחברה, שמח וטוב לב, מאושר לא מתלונן אף פעם וכו' או השיר נכנסתי פעם לגינה של עזיז סלאם שהוא יותר שיר טבע אם רמז לאהבה בשירת הזמיר לאהובתו (ע"מ 61).

יצוין כי השירים מהסרטים כפופים לתכני הסרטים כמו למשל השיר "לילות השעשועים בווינה" מהסרט "אהבה ונקמה" 1944 "וינה היא אחת מהגנים של גן עדן", "תיהנה עד שכרון חושים" וכו.( ע"מ 81).

ולסיום מאמר זה אחתום בשיר שכתבתי על המחבר מלטף המילים - לטיף ברטוב - שיר שמדבר בעד עצמו:

מְלַטֵּף הַמִּלִּים

מְעוֹרֵר אֶת צְלִילֵי הַמִּזְרָח, אָז זָרְחוּ,

שֵׁמַע, -בְּצַלְצַלֵּי

הֵם; מֶלֶל תַּעְתִּיק

וְתַרְגּוּם

הַשּׁוּרוֹתשׁוּב שָׁרִים זַמָּרִים מִבֵּין

ד אֶל חָלִים אוֹבֶּכְּמוֹ פָּרִיד, עָ

אוּם כּוּלְתוּם

וְלוֹבְשׁוֹת אוֹתִיּוֹת צְלִיל קוֹל

רצוֹהֲלוֹת עַד בְּלִי גְּמֶ

עַרְבִיּוֹת עִבְרִיּוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ

רמֶמְחוֹלוֹת כָּאן זֶ.

אָדָם אֶחָד אַהֲבָה אַחַת וְעֵט אֶחָד.

וִיר הָעוֹלָםובָּאֲשׁוּרוֹת הַשִּׁיר

יוֹדוּ מַנְצִיחָן

בְּדִמְמַת שְׁתִיקָתָן.

יָמִים כְּלֵילוֹת

עַל הַמְּדוֹכָה

קַע וְעִצֵּב צַר צוּרָהרָ

.כָּךְ שׁוּרָה וְשׁוּרָה

יְהַלְּלוּהוּ שׁוּרוֹת

דלֶדֵי אֶצְבָּעוֹת הַקֶלִיֵ

הֵן יוֹדְעוֹת הֵן הֵיטֵב

;לְחֶלֶדאֵת אֲשֶׁר נָתָן הוּא

אוֹר וְשִׁיר

תְּחִיָּה וּתְשׁוּרָה

לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

בַּעֲנָוָה וְצִנְעָה.

:כָּל זֹאת עָשָׂה

אָדָם אֶחָד אַהֲבָה אַחַת וְעֵט אֶחָד.

.: