הגדה של פסח - אקטואלית מתמיד

יציאת מצרים - בימים ההם ובזמן הזה

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". את המצווה הזו אנו מקיימים בהידור. הוריי קיימו בגופם את "יציאת מצרים" של הדור הזה. הוריי ניצולי מחנות השמדה, זכו להיות בין המעפילים בימי הבריטים. ספינתם "אקסודוס" נלכדה בהגיעם לחופי הארץ המובטחת, והם התחתנו במחנה המעצר הבריטי, אבי הספיק להתחייל במלחמת השחרור.

לא קלים היו חייהם כעובדי כפיים. אבל זכו לגדל דור שני ושלישי בהם אנשי התיישבות ולוחמים מובחרים. זכו הם להיקבר בהר הזיתים. אל יהיה הדבר קל בעיניכם. על מצבותיהם חרותים שמות ההורים ובני המשפחה שעלו במשרפות השמימה ולא זכו אפילו לקבר. הוריי היו בין ניצולי ה"חמישית" מהעם באירופה שניצלו.

כמו בימים ההם. על-פי המדרש, רק חמישית מהעם ניצלו ויצאו ממצרים. היתר מתו או התבוללו.

מ"פסח" ועד "יום השואה"

מפרעה ועד היטלר - בחג הפסח צריך להתרכז במקבילות ההיסטוריות שלאורך הדורות. כדברים באגדה "בכל דור ודור". ולמרות חילופי הדורות, בכל שכבה היסטורית העם היהודי נמצא במצב של "הן עם לבדד ישכון", הפסוק שציטט ד"ר יעקב הרצוג להיסטוריון האנטישמי-טווינבי כשזה ניסה להכחיש את האנטישמיות בעולם כסיבה להתנכלויות כלפי היהודים. טויינבי ניסה לתת סיבות רציונליות לכל תקופה והרצוג טען שהאנטישמיות היא יסוד פרמננטי ביחסים בין העם היהודי לאומות - כ"כבשה בין 70 זאבים".

אנו חשים זאת בכל שנות קיומו של העם היהודי, מאז דיכוי עמנו במצרים. "מצרים" אינו רק שם מדינה. אלא מושג ביהדות. "מיצרים". וה"מיצרים" הצרים על העם יהודי, קיימים בכל דור, כמעט ברצף היסטורי. פרעה הוא רק הראשון שהתחיל בכך. ופרעה של הדור האחרון הוא-היטלר, עם שיטות דומות.

בדברים שכתב הרמב"ן (1194-1270) מגדולי הפרשנים של התורה, הוא מנתח את שיטות פרעה, כשלקח את המצרים - שדבר לא היה להם נגד העברים ("היהודים") וגייסם נגד העם העברי. באותן שיטות, אחת לאחת, בהן היטלר גייס אומה תרבותית והפך אותה לאומת רוצחים(!). וזכרו: הרמב"ן כתב זאת 900 שנה לפני היטלר. כשאנו מספרים את דברי הרמב"ן הבאים בלילות הסדר ובימי החג, החג - אקטואלי מתמיד.

תוכנית פרעה

לפרעה הייתה תוכנית גדולה להשמיד את העם היהודי. אבל פרעה חושש, בדיון עם יועציו על הפתרון הסופי לעם היהודי שהעם המצרי לא יקבל זאת, מוסרית. בעיקר שהוזמנו למצרים על-ידי קודמו למלוכה. כמו היטלר, שחשש מפני עמו הגרמני שלא ישתף פעולה. פרעה ויועציו חוששים "להכותם בחרב" כדברי הרמב"ן, שממשיך בעברית של ימי הביניים: "כי תהיה בגידה גדולה להכות חינם (את) העם אשר באו בארץ באישור המלך הראשון" (שלפניו).

והרי הוא דיקטטור כל יכול. מסתבר שגם דיקטטור צריך את העם אתו "כי עמהם הוא מתייעץ". הוא חושש ממרד פנימי ("וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה"), שהרי לא פשוט להוציא את לב האדם מהטוב הטבעי שבו. הוא גם חושש ממרד של עם ישראל ("ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה") ולכן מתנכל אליהם ב"תורת השלבים".

תחילה, פגיעה כלכלית בהטלת מיסים גבוהים, בדיוק כמו היטלר שהתחיל בפגיעה בבעלי העסקים היהודים. פרעה מבקש זהירות ואומר "שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם ולכך הטיל בהם מס". רק בהמשך המהלך, פעולת ההשמדה המצרית התחלה, בדיוק כמו הנאצים שעברו אחרי תקופת הכשרת הלבבות לצייד ולהרג... ו"ציווה בסתר למיילדות להרוג הזכרים".

בשלב הבא הוא הפך את הציבור לשותף בצייד היהודים. "ואחרי כן ציווה לכל עמו, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". מדהים איך ההיסטוריה חזרה על עצמה בשואה. פרעה שנזהר בתחילה, הרחיק מעצמו ומהמנגנונים הממשלתיים הכפופים לו את ביצוע מלאכת ההרג ("שלא רצה לצוות לשרי הטבחים אשר לו להרגם בחרב המלך או שישליכו הם אותם ליאור"). אבל בנה לעצמו קבוצות אזרחים, שייעסקו בצייד יהודים. ("אבל אמר לעם כאשר ימצא כל אחד ילד יהודי ישליך אותו ביאור"). ככה גויסו משתפי פעולה בארצות אירופה על-ידי היטלר ומנגנוניו לצייד יהודים במקומות מחבוא.

פרעה בנה מערכת משפטית ואכיפה כדי לטרטר את היהודים אם יתלוננו. הביאו עדים! ("ואם יצעק אבי הילד אל המלך או אל שר העיר יאמרו שיביא עדים ויעשה בו נקמה"). או 'לך תחפש את הלמפה'!. בסוף הצליח פרעה לגייס את עמו לתוכנית הפתרון הסופי (הרמב"ן: "וכאשר הותרה רצועת המלך היו המצרים מחפשים הבתים ונכנסים שם בלילות ומתנכרין ומוציאים הילדים משם").

פיתרו אותנו מהמשך ההשוואות. הרמב"ן מגלה אפוא שהיטלר לא היה הראשון. החל בכך פרעה והמשיכו, באותן שיטות, היטלר ויועציו, ראשי התעמולה הנאצית. בימי חג הפסח ולקראת יום השואה ראוי, עם כל החגיגיות, לחוש את מה שחשו אבותינו לאורך כל הדורות. בד-בבד -לשמוח על ההצלה. למרות הפוגרומים השבי והגלויות (גלות עשרת השבטים, גלות בבל, גלות רומי, גרוש ספרד, פוגרומים בגזרות ת"ח, בקיש ב׳, בפרהוד ועוד). הם לא הצליחו במזימתם להכחיד את עמנו. ואנו? אנו זכינו לראות בשיבת ציון ולהקים מדינה, מה שלא היה לדורות הקודמים כמעט 2000 שנה.

כי "טובה הארץ מאוד מאוד".

יפה היא ארצנו ארץ ישראל שמחברת בין השבטים. למרות חילוקי הדעות והעימותים הפוליטיים בין ימין לשמאל ובין דתיים לחילונים, הנה נפגשנו השבוע תחת חופה אחת בקיבוץ הדתי מירב שבהרי הגלבוע, שני סבים מעולמות אידיאולוגיים שונים. אנחנו מגוש-עציון ומהקיבוצים הדתיים וסבי הכלה מקיבוץ השומר הצעיר שבהרי הכרמל.

כדרך שיהודים נפגשים מדברים גם על העבר ומסתבר שהגורל אותו גורל. גם משפחותיהם וגם משפחותינו זכו לצאת ביציאת מצרים של הדור הזה. רוב משפחות "שני הצדדים", ששערי הארץ היו סגורים בפניהם על-ידי הבריטים - הושמדו. המעטים שבהם שרדו את המחנות, כי פרעה של הדור האחרון לא הספיק לרצוח גם אותם, למרות שהיו במחנות ההשמדה.

בליל הסדר זה הסבנו יחד שבטי ישראל וזכרנו שברכת "ושבו בנים לגבולם" מתרחשת מול עינינו. זכינו לראות מה שאלפיים שנה לא ראו דורות קודמים של משפחותינו. חג שמח, יהודים!