הרהורים בעקבות מצוות הנחת תפילין (א')

אני מכבד כל יהודי, שחשוב לו לקיים את מצוות הנחת תפילין. אני מכבד כל יהודי, שחשוב לו לשים שתי קופסאות שחורות מעור של בהמה על ידו ועל מצחו בטקסיות שמרגשת אותו, כשהוא מקפיד על כל תג ותג בקיום המצווה. אך עם זאת אני גם יודע, שלא נאמר בשום מקום בספר התנ"ך, שצריך לשים שתי קופסאות שחורות מעור בהמה, כשהדגש הוא על בהמה טהורה.

אני קורא בספר שמות בפרק י"ג בפסוק ט"ז את ההוראה: "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדֶךָ וּלְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ" ובהמשך ניתן הנימוק ההיסטורי רב המשמעות המדבר אל לבי: "כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאֵנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרַיִם." בפרק י"ג בפסוק ט', אני קורא שהם יהיו "לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ".

אני עומד ותוהה האם אלוהי ישראל הוא זה המבקש, שהאדם יתקרב אליו באמצעות ליפוף רצועות עור על זרועו, רצועות שהן עשויות מעור בהמה. כן מסתבר, שחשוב מאוד למחוקק, שהרצועות תהיינה צבועות בצבע שחור. מה יש בצבע השחור חוץ מחותם מעיק של קדרות ושל אפלה? וקשה לי להבין מדוע הדרישה לצבע שחור במעמד כה מרגש.

אני תוהה מדוע לא נשאלת השאלה, הכיצד זה שאין לנו במקרא אף לא דמות מקראית אחת, שסופר עליה שהיא קיימה את מצוות הנחת תפילין, עליה הרבנות מאוד מקפידה. אני מודע לקיומן של ברכות הכתובות בתוך אותה מערכת, ברכות שיש להן משמעות ערכית. אני מודע למשמעות היפה של כלל המלים הנאמרות בברכות. כל מילה ומשפט חובקים בחובם תכנים ערכים, אך גם בעוצמת התכנים הערכיים שבברכות אין מענה לשלל התהיות וההרהורים לגבי עצם המערכת הטקסית, המחייבת ליפוף היד ברצועות של בהמה.

תשובה נאותה

בתי התפילה בתפילין מכינים בדרך כלל משור או פרה, שמעובדים בלחץ רב ונחשבים ליציבים. בניגוד לבשר שנאכל רק לאחר שחיטה כשרה, הרי בתי התפילין בתפילין מקבלים את מלוא הכשרות גם אם הם עשויים מנבלות. אודה, שהדיון הזה זר לי, אודה שבדיון הזה אני חש מועקה ויש בו למעשה פיחות ממשמעותי בעולם הערכים היפה של ארון הספרים היהודי.

בספר דברים בפרק ו' פסוק ח' אני קורא "וּקְשַׁרְתֶּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וּלְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ" ובפרק י"א בפסוק י"ח בנוסף לבקשה להניח את דבר האלוהים "עַל לְבָבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם" באה המצווה הדורשת "וּקְשַׁרְתֶּם אוֹתָם לְאוֹת עַל יַדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֵיכֶם". תשמיש הקדושה על-פי ההלכה מניחים ביום. כיום נהוג להניח את התפילין במהלך תפילת שחרית.

המילה תפילין אינה מוזכרת בשום מקום בספר התנ"ך. לכן יש מקום לתהות, לשאול, ללבן ובעיקר לנסות להבין כיצד הגיעו חכמינו זיכרונם לברכה מ"טוטפות לתפילין". יש מקום לשאלה, אם המילה "תפילין", שאינה מופיעה בשום מקום בתנ"ך, כיצד קרה שחז"ל נטלו מילה זו הנקראת "טוטפות" וטענו, שמדובר ב"תפילין".

יש מקום לתהות ולתת תשובה נאותה כיצד המושג תפילין, שאינו מופיע בשום מקום בתנ"ך, הפך לתשמיש של קדושה, תשמיש עשוי מעור של בהמה. לי אין תשובה לשאלה. כל תשובה שקבלתי, והרבה תשובות קבלתי, אף לא אחת שכנעה אותי. אך אמשיך לרכוש כבוד לכל יהודי המקפיד על קיום המצווה, במיוחד שאני עד להתרגשות הרבה המלווה כל יהודי המקיים את מצוות הנחת התפילין.

יש מחקר לשוני המביע דעה, שמקור המילה "טוטפת" הוא למעשה במילה הארמית - טוטפתא. המילה טוטפתא בארמית הוראתה תכשיט לקישוט המקובל אצל נשים. על-פי הסבר לשוני זה פסוקים ט' ו-ט"ו בפרק י"ג בספר שמות, כנראה מבקשים מאתנו, כפי שאדם מקפיד לזכור ולשמור על הטוטפת-התכשיט כך עליו להקפיד ולזכור את האלוהים שהוציאו מארץ מצרים.

יש לי גם תהיה מגדרית. כשאני קורא בספר דברים פרק ו' פסוקים ד'-ט' ברור לי, שהציווי מופנה אל כלל ישראל "שְׁמַע יִשְׁרָאֵל.. וְהָיוּ הַדְּבָרִים... עַל לְבָבֶךָ.. וְשִׁנַּנְתֶּם ... וְדִבַּרְתָּ... וּקְשַׁרְתֶּם.. וּכְתַבְתֶּם...". ברור לי, שהציווי פונה אל כלל עם ישראל, כמו שֶׁהַדִּבֵּר "לֹא תִּרְצַח" בעשרת הדברות הכתוב בלשון זכר מופנה לגברים ולנשים, הוא מחייב את הגברים ואת הנשים. משום מה על-פי ההלכה ההוראה להנחת תפילין מיועדת רק לגברים. ונאמר במפורש בהלכה "נשים פטורות מלהניח תפילין, ואם רוצות להחמיר עם עצמן ולהניח תפילין, יש למחות בידן". אם מצוות טוטפות-תפילין בפסוקים ד'-ט' מיועדת רק לגברים, מדוע חייבות הנשים לקיים את יתר המצוות המודגשות בקטע הזה.