הכפתור של המנדרין

כל המדינה רוגשת על כפתורים שיקנו לערבים זכות שיבה לשווייץ (שאלו את השווייצרים?), שיזרקו אותנו לים (אליבא דחמס, אבל אם לא נמות מטביעה נחנק מהזיהום), שיוליכו את בנימין נתניהו לביתו שבקיסריה ואת נפתלי בנט חזרה לרעננה, שנגיע ב"ה לממוצע איכות החיים ב-OECD (בלי חרדים, ערבים, עניים ופריפריה), ועוד כהנה וכהנא!

אבל מעטים יודעים שבדילמות האלה של כפתורים התחבטו כבר לפני מאות ואלפי שנים וזאת אחת הדילמות המרכזיות בתחום האתיקה והמוסר. כך שאל ז'אן ז'אק רוסו את שומעיו איך היו נוהגים אם יכלו בלחיצת כפתור להרוג ולרשת מנדרין סיני עשיר הגר בפקינג, בלי לעזוב את פריז ובלי שיחשדו לעולם מי חיסל את המנדרין.

כבר בשיעור הראשון שלי בקורסים לאתיקה בעסקים העמדתי בפני הסטודנטים שלי את הדילמה הזאת ורבים וטובים ענו ללא היסוס שהיו לוחצים על הכפתור. משם המשכתי לצו הקטגורי של קאנט, לאירועים של עבירות אתיות קלות וקשות ולדילמות של גיבורי היצירות בכולם היו בני, וול סטריט, אויב העם, גטסבי הגדול וקרנפים.

בסוף הקורס אני מקווה שהצלחתי לשכנע את מרבית הסטודנטים, ולהבנתי כך עשיתי גם בספריי ומאמריי, שאין ללחוץ על הכפתור בשום מחיר, כי זה לא רלוונטי אם תיתפס או לא, מה שחשוב הוא איך אתה חי עם עצמך, עם המצפון שלך, עם היותך בן אדם. כי עבירות כמו רצח, גניבה והונאה אין לעשות בעד כל הון וגם אם לא תיתפס.

החוליה החלשה

האנושות מתחלקת כמו כל דבר אחר לשלושה חלקים: אלה שהיו לוחצים על הכפתור, אלה שלא היו לוחצים על הכפתור, ואלה שהיו לוחצים רק אם מדובר בסמולנים, ביביסטים, משיחיים, חרדים, קומוניסטים, אילי הון, יהודים, ערבים, שכנים נודניקים, נשים שחיללו את כבוד המשפחה (גם על ההדק), אויבים, פילגשים ופושעים.

לא אחזור כאן למה זה גם משתלם לא ללחוץ על הכפתור, לא רק לך אישית, אלא גם לחברה, למדינה ולאנושות. לי זה ברור, אך ליתר ביטחון כתבתי על כך אלפי עמודים. כך, ישראל יכולה להתקיים רק אם לכולם יהיה ברור שאין כפתורים ושומה עלינו לחיות כולנו ביחד בלי גזענות, בשלום ובשוויון, בסובלנות ובשגשוג, באחווה ובחופש.

חוזקה של ישראל הוא כחוזק החוליה החלשה ביותר שלה ולא ניתן להיפתר מהחלשים והלא "רצויים" בלחיצת כפתור. ולא אחזור על ההשוואות של סגן השרה מהתקופות האפלות ההן, כשניסו להיפתר מכל הנכים, המוגבלים, היהודים, הצוענים, הקומוניסטים, הסלאבים, הלא ארים, בקיצור כל אלה שלא נראים וחושבים כמו המנהיג הנערץ.

כל פעם שניסו ללחוץ על כפתור או על ההדק בשביל לפתור בעיות כאלה או אחרות זה נגמר רע מאוד לכולם, עם רצח רבין, עם רצח להט"בים, פרעות ביהודים ובערבים, רצח הארכידוכס פרדיננד, מבצעי הטיהור ברוסיה של סטלין ובסין של מאו, רצח עבדים, שחורים, צהובים, אינדיאנים, לבנים, נשים, ילדים, זקנים, גיליוטינה ותליינים.

לכן אין מנוס, אין כפתורים, אין פתרונות פלא, אין שלום עכשיו, אין ארץ ישראל השלמה, הקמת הבית השלישי, שתי מדינות לשני עמים, הלאה הכיבוש, וכל מיני פתרונות פופוליסטים כשנפתרים בהוקוס פוקוס מכל הבעיות, בונים בית לאויבינו והופ-לה הם יאהבו אותנו. הפתרונות הם קשים, כרוכים בדם, יזע ודמעות, אם אנו חפצי חיים!