"ויבואו על הברכה"

אכן, יבואו על הברכה שרי הממשלה המסיימת את כהונתה. תודה לנפתלי בנט ולבני גנץ ולניצן הורוביץ ולאביגדור ליברמן וליאיר לפיד ולמרב מיכאלי ולגדעון סער ולמנסור עבאס, שהעניקו לישראל שנה ושבוע בלי התזזית האפלה של בנימין נתניהו בראשה.

בלי המושחת. בלי הנאשם בפלילים. בלי השקרן מפרשת הצוללות המצריות. בלי הבזבוז הנורא של המיליארדים במהלך הקורונה. בלי האיש אשר חרך את היחסים עם הממשל האמריקני הנוכחי. בלי האיש שגם שרף את הגשר אל בית המלוכה הירדני. בלי האיש אשר במשפט הדיבה שהגיש נגד אהוד אולמרט נחשפו דרכי התנהלותו בעדויות הביעות והסיוט של הפרופסור עוזי ארד וניר חפץ.

תודה לשותפי הקואליציה שהחזירו לזירה הציבורית את האמון האישי. שהוכיחו כי מילה היא מילה. לחיצת יד היא לחיצת יד. יש תקווה. ניסיתי לעורר את עניינן של המפלגות השותפות לקואליציה לאזור אומץ ולחשוב "מחוץ לקופסה" ולהתמודד בבחירות הקרובות בחזית להגנת המהלך התקין של חיי המדינה. עוד ידובר בכך כאן. לא הערב.

הלילה אני מתריע שהבחירות אינן עדיין עובדה גמורה. התככן והתכסיסן והחתרן הזה רק העמיד פנים שהוא תובע אותן, אך אינו רוצה בהן. אם גם אמר כך או אחרת זה שווה כקליפת השום. הלילה הוא מחדש את המאמצים לקנות ח"כים בקואליציה, שחוששים שמא לא ייכנסו לכנסת הבאה, להאריך את חייהם הפרלמנטריים עתה עם משכורת טובה וכורסה מרופדת ולהקים עימו ממשלה חלופית. הוא עוד לא הולך לבחירות. הוא מתמרן את עם ישראל.

לפני שמחליטים באילו הרכבים הולכים לקלפי, צריך להבטיח שביבי לא ינעל אותה עוד בטרם נפתחה. זה פוסט שכל-כולו אור אדום. מי שמכיר את ח"כ ביבי יודע כי הוא מתעתע בציבור ובאומה, ולמרות שבעברו היה תקופה קצרה איש מכירות הוא גם יודע לקנות. אני חוזר לציטוט שהזכרתי כאן לאחרונה משנת 76 לפני הספירה עת אלכסנדר ינאי הגוסס הזהיר את אשתו-יורשתו שלומציון מפני "העושים כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס". אזהרה שעדיין תקפה.