הולכים לבחירות

הררי נייר עוד ייערמו בבתינו, בנסיון מגומגם של המדיה, לומר לנו מה בדיוק קרה. מדוע הממשלה הנפלאה הזו החליטה לפרק את עצמה... כיצד קרה ש-17 המופלאים החליטו, בשלב זה לפחות, להתחיל את הדרך הארוכה חזרה ממשרדיהם הממוזגים אל בתיהם. תרשו לי להזכיר שני שמות: מנסור עבאס, ג'ידה רינאווי זועבי.

מנסור עבאס וג'ידה זועבי, שניהם יחדיו וכל אחד לחוד, מתחו את החבל, שאמור היה לחבר אותם לממשלת בנט, מתיחת יתר. אף קרעו אותו. הראשון לדעתי, בשל מחלוקת עמוקה, שהייתה בבחינת הפיל שבחדר: ההתיישבות הבדואית האינטנסיבית בנגב. בציבור לא היו מודעים למלוא משקלה של בעיה זו. אבל היא רבצה על כתפיהם של מקבלי ההחלטות במלוא כובדה. מחד-גיסא, לא ניתן, בשום אופן להשלים עם המצב הנוכחי, והשלכותיו בכבישי הדרום ובשטחים שעדיין נותרו בלתי תפוסים. ומאידך-גיסא, מעובדת היותו תהליך זוחל, שחובה לגדוע אותו בהקדם האפשרי.

כבר כאשר הטיל בעבר מנסור עבאס, וטו על המשך הנטיעות של קק"ל בנגב, לווה וטו זה באמירה כי: "הנטיעות בנגב זה כמו לירות בי ישר בחזה". מאז הופסקו הנטיעות, אף שהן היו סמל לנוכחות שלנו בחבל ארץ זה. גם השקט הפתאומי שאנו עדים לו במהלך החדשים האחרונים, שקט ש"אפף" גם אירוע כמצעד הדגלים בעיר העתיקה, מחזק תחושה כי בנושא החשוב הזה נעשו ויתורים מופלגים, אם בשתיקה ואם באמירה מפורשת.

גידה זועבי הייתה לקורעת החבל השנייה. הנסיון שלה לגרום ליאיר לפיד לקבל את הצעתה "התמימה", להחזיר את יושבי הכפרים איקרית ובירעם לבתיהם, יצרה מפץ גדול. כאן, כפי שהתברר, אילצה זועבי את נפתלי בנט ויאיר לפיד להלך על גחלים של ממש. לפיד בתמימותו (!), הזמין את המסמך. הסערה שפרצה הייתה מעבר לראייתו הפוליטית המופלגת.... הוא ובנט לא חזו את המגמה לעייל את זכות השיבה, ברמה העקרונית לפחות, דרך הקוף של המחט. אלא שהתברר כי היוותה מכה אנושה לרעיון של שיתוף נציגים ערביים בממשלה.

אולי ראש ממשלה אחר, שמשקלו הציבורי רב יותר ואיתן יותר מזה של בנט, יוכל לעמוד בתגובה ציבורית דומה בעתיד? אולי יהיה זה בנימין נתניהו? אולי...

מתווה הגז הטבעי, ההסכם עם אירופה. פריצת דרך היסטורית

הרבה מלל נשפך בתקשורת לפני כשבועיים, כאשר נחתם במצריים ההסכם לאספקת גז ישראלי לאירופה, דרך ארץ הנילוס והפירמידות. קשה להמעיט בערכו של מהלך זה, אבל יש בהחלט ניסיון להמעיט בחלקם של נתניהו ויובל שטייניץ בהקמת המבנה החדש הזה, מסד אמיתי, ליחסים עתידיים בין השותפים. היה מצער מאד, להיווכח, כיצד מנסה לפיד לשייך לממשלתו המתפוררת, את ההישג הגדול כאשר אנו יודעים/וזוכרים כיצד טען, הוא ושליחתו, השרה קארין אלהרר, כי חיפושי הגז יופסקו לשנה ותביעה עוד יותר תקיפה של לפיד להפסיקם כליל.

כל המדינות השותפות, עשו כאן כברת דרך אמיתית, להשתית את היחסים ביניהם על אדנים חדשים וחזקים. ההגינות מחייבת לציין כי אלמלא נתניהו ושטייניץ, לא היינו מצויים היום במצב שהמשאב הזה עומד לרשות מדינת ישראל ולרשות אזרחי ישראל. תרומתו לאיכות החיים, עכשיו ולעתיד לבוא, תהיה עצומה, ותורגש בכל תחום: צמצום דרסטי בתחלואה הקשורה בזיהום אוויר. ושינוי במעמדה הפוליטי, הבין לאומי של ישראל.

מנקודת התצפית הנוכחית, קשה להבין את המתנגדים שסרבו, בעיקשות מטומטמת, צריך לומר, להסתכל למציאות בעיניים. סיפור המאבק על מתווה הגז מזכיר לי במשהו את המאבק על כביש 6, אליו הצטרף בלהיטות, פסיכית כמעט, יוסי שריד. נביא השמאל הידוע, שפסק כי "הכביש יהפוך את ישראל, ממדינה שיש לה כביש לכביש שיש לו מדינה"...

חלק מצבא המוחים, מחוקי השכל, היו כעבור שנים בין מפגיני בלפור הדגולים... שם הם גם הצטיידו במתנפחים למיניהם... לצורך המחשה... של מה? של עצם המחאה? של עצם האנרכיזם? אני מחכה כבר שנים, למומחה לפסיכולוגיה חברתית, שידע להסביר לנו את הטרפת המאיימת לפגוע בנו כל פעם מחדש, ולחבל בפרויקטים, שלהם חשיבות מיוחדת וכה גדולה למדינת ישראל ולרווחת אזרחיה..