תוכנית דיור ממשלתית כעבודת אלילים

בקיץ 1963 ביקר בימאי הקולנוע האיטלקי הניאו ריאליסטי אגדי פייר פאולו פאזוליני בארץ הקודש, זאת במטרה לבדוק אפשרות לקדם סרט ניאו ריאליסטי אודות ישו המשיח. פאזוליני הסתובב לווית הגמון איטלקי קתולי ברחבי הגליל, התאכזב ואף זועזע מהבנייה החדשה של עיירות פיתוח דוגמת נצרת עילית, כיום נוף הגליל והחליט לבסוף לא לקדם את הסט. הרשמים של פאזוליני מתועדים בסרטון דמו שאותו תעד צוות הצילום שליווה אותו ומוקרן מפעם לפעם בתערוכות אדריכלות, ובמיוחד אלה המייצגות את האדריכלות הברוטליסטית המייצגת את התפיסה שרווחה אצלנו ובעולם במחצית המאה ה-20.

האמת ניתנת להאמר: באותן שנים ראשונות ומעצבות, אפשר היה בהחלט להבין את הבנייה המהירה ב"שיטת התותח" שנועדה, ובצדק, להעניק קורת גג לכמיליון עולים חדשים שהגיעו למדינת ישראל במהלך השנים 1963-1948 והגדילו פי שלושה ויותר את מספר תושביה. המדינה הצעירה הייתה ענייה מאוד במשאבים, נאבקה על קיומה הכלכלי והביטחוני, מוקפת אויבים מכל עבר, ועל כן לא ניתן להאשים את מקבלי ההחלטות באותה עת על כך שלא העניקו דגש ל"דמותה של ארץ".

תוכנית המתאר הארצית ששורטטה בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת על-ידי אדריכל אריה שרון (להבדיל מאריאל שרון), אדריכל הבית של דוד בן-גוריון, שמה דגש על שני פרמטרים מרכזיים: האחד, כמות. כלומר, שכמות הדירות שתבנה תספק את כלל תושבי המדינה, כולל גל העלייה ההמוני. השני, הפיכת עשרות עיירות הפיתוח החדשות ומאות היישובים החדשים בכלל, למעין חפ"ק קידמי של המדינה הצעירה שסבלה קשות מאירועים ביטחונים ורובה הגדול היה ריק מאדם באותה עת.

אולם, וזה אולם גדול, את אותה הנחה מפליגה לא ניתן בשום פנים ואופן להעניק למקבלי ההחלטות בממשלת ישראל של שנת 2022, ובמיוחד לאחר מופע "עבודת האלילים" ההזויה של שלושה שרים בכירים שהציגו בפני כל עם ישראל את מה שמכונה "תוכנית דיור ממשלתית", ערב רב של מספרים ונתונים על התחלות דיור הצפויות בשנים הקרובות, זאת ללא התייחסות כלל לאיכות, ללא התייחסות לנושא הקיימות וללא התייחסות לחיבור הבנייה החדשה לסביבה, בבחינת היכן יוקמו מגדלים, היכן תהיה בנייה מרקמית, היכן תהיה (אם בכלל) בנייה נמוכה ובמיוחד - איזו חזות תהיה לבנייה החדשה הזו.

הייתי מצפה משרים בכירים במדינה המחשיבה את עצמה ל"מערבית" ו"מתקדמת", חברה מן המניין ב-OECD ומעצמת הייטק בקנה מידה עולמי, שיגלו לפחות טיפטיפה שאר רוח בבואם להציג תוכנית דיור אסטרטגית עבור השנים הבאות ובדיעבד לדורות הבאים ולא ימרחו את מסיבת העיתונאים בעבודת אלילים של הצרות פומפוזיות שמתחילות ומסתיימות בערב רב של מספרים יבשים (שספק רב, אגב, אם יתממשו בכלל...) זאת ללא ציוץ אחד לרפואה אודות "איך זה יראה" ו"היכן ייבנה כך וכך".

ואם נחזור לפייר פאולו פאזוליני, המושג "רומא נבנתה ביום אחד" היה מאז ומתמיד מושא להערצה בקרב אדריכלים ובוני ערים ומושך מדי שנה לעיר הנצח עשרות מיליוני תיירים. הנחת היסוד ש"מה שטוב לרומא איננו רלוונטי אלינו, היה אולי רלוונטי בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. כיום, בחלוף 74 שנה להקמת המדינה הצעירה, הגיע הזמן לחשוב אחרת. לא על מנגנון אוטומטי פבלובי אוטומטי של עבודת אלילים!