משפט זדורוב: כיצד ישפיעו הממצאים החדשים על המשפט

ראשית, בכדי להבין כיצד הממצא החדש יכול להשפיע על ההליך, נבין למעשה מהו המיצוי המיטוכונדריאלי שבוצע. ההבדל מבדיקה מטוכונדריאלית המופקת מהשערה עצמה ולא משורש השערה (דנ"א גרעיני), לבדיקת דנ"א רגילה המבוצעת מזקיק השערה, היא בהסתברות התאמת התוצאה.

ככלל, בדיקת דנ"א רגילה המופקת משורש השערה היא מדויקת מאוד להבדיל מבדיקה מטוכונדריאלית שבה על פניו נמצאת התאמה מסוימת לריצוף הגנטי, אך אותה התאמה יכולה להיות למאן דהוא, במקרה הזה לחבני, ולעוד עשרות אלפי אנשים לצורך העניין.
לכן, במובן מסוים, ישנה התאמה בהסתברות מסוימת לחבני, אך באותה נשימה השערה יכולה להתאים לעשרות אלפי אנשים נוספים.

לשיטתי, תוצאת הבדיקה כשלעצמה, היא עוד נדבך בדרך לזיכויו של רומן זדרוב במסגרת המשפט החוזר. תוצאת הבדיקה אומנם לא מאפשרת לקבוע ממצאים פוזיטיבים ביחס להמצאותו של מאן דהוא בזירה, אך היא בהחלטת מחזקת את הספק ביחס לכך שזדרוב הוא הרוצח ולא ניתן להתעלם ממנה.

מעבר לאמור, פרט לממצא האחרון, ישנן הסתייגויות רבות ושאלות שנותרו פתוחות במסגרת המשפט החוזר ובכלל, עצם קיומו של המשפט החוזר אומר 'דרשני' שכן מדובר בהליך שהוא חריג בנוף המשפט הפלילי וודאי שלא כל אחד זוכה לו. בסופו של יום, נאשם בפלילים לא צריך להוכיח את חפותו אלא לעורר ספק ביחס למידת האחריות הפלילית שניתן לייחס לו. הימצאותה של השערה יכולה במובן מסוים ללמד או להעלות את האופציה להימצאותם של אנשים אחרים נוספים בזירה, דבר כשלעצמו מטיל ספק ביחס לכך שזדורוב הוא הרוצח 'מעל לכל ספק סביר'.

הגם שהמשקל הראייתי שניתן ליתן לממצא האחרון הוא די מוגבל מבחינת ראייתית, נדמה כי בצירוף ממצאים נוספים אשר עלו במסגרת המשפט החוזר וההתפתחויות המשמעותיות לרבות השינוי הקוטבי בחלק מגרסאות העדים במהלך המשפט - יובילו לזיכויו של רומן זדרוב.