בתאריך 27.11.2011 קיבלה ממשלת ישראל החלטה (מס' 3886), שעל פיה "תוקם חברה ייעודית לניהול קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון. חברה שתפעל לניהול, שימור, הפעלה, תחזוקה ואבטחה של מתחם קבר הרשב"י במירון באופן שוטף, תוך הבטחת גישה חופשית, רציפה ומלאה למבקרים במתחם קבר הרשב"י, בין השאר לשם קיום מוסדר של אירועים ציבוריים במתחם קבר הרשב"י בכלל ואירועי ל"ג בעומר בפרט".
ומי הפך את קערת הסדר הנכון והאחריות, על פיה? ניחשתם נכון, מרים נאור ושופטי הבג"ץ. ומה הם החליטו? "האחריות על האסון רובצת על הממשלה"... כאילו לא היו אלה אותם השופטים ממש שהחזירו, במו פיהם, את הפעלת האתר לידי העמותות, ובמו קולמוסיהם אף זרקו את הממשלה מכל המדרגות... ולא היה בנמצא, בדרך שבה קירטעה עגלת הבג"ץ, אותו ילד שעמד בשוליה וקרא: "היי המלך הוא עירום"!
העמותות/ההקדשים, שניהלו אז, בימים הטובים ההם, את הר מירון, והושעו, בתוקף החלטת הממשלה בראשית התהליך האמור דלעיל, אצו חשו, לאן? היישר לחיקו החמים של הבג"ץ, השש אלי קרב... ובמיוחד כאשר הוא מכוון נגד ממשלת ישראל כמובן. שם הם שטחו את טענותיהן נגד הממשלה הרשעה, גם מחו על המעשה הנפשע של הפקעת סמכויותיהן, לטובתה של ממשלת ישראל והחברה שתקים, ועל קיפוחם הגדול העתיד להגרם במלקוח הצפוי לשנים יבואו.
ואכן, ראו זה פלא, כעבור שנתיים (2013), החליט הבג"ץ, במותב, שבראשו עמדה/ישבה כבודה, הגב' מרים נאור ז"ל (שימו לב לנקודה זו, בבואנו לדון בשאלת האחריות האמורה להיות מוטלת על גופים ציבוריים והעומדים בראשם), להפוך את ההחלטה האמורה על פיה, על קרבה ועל כרעיה. בפסק דין 516/14 שניתן בשנת 2014, בוטלה, חד וחלק, החלטת הממשלה.
בתוקף החלטת הבג"ץ, קרי בתוקף ההחלטה של כבודה - מרים נאור, ניהול המקום הקדוש חזר, חד וחלק, לידי העמותות שניהלו אותו כמימים ימימה. הבלאגן ממנו ניסתה הממשלה, מתוך גילוי אחריות, להציל את העולים לרגל, חזר לשלוט במקום. העמותות חזרו והיו לשליטות הציון הקדוש. האזהרות מתדפקות על הדלת? לא נורא. הבג"ץ הוא מעל לכל. הבג"ץ גם לא טועה. האסון מתדפק על הדלת? בחלונות הגבוהים של כבודם\, בבג"ץ, לא ראו, לא שמעו. כדרכם.
ישמור החתול על החלב
בום! כך החלה החבית הטעונה עד לשפתה, בחומרי נפץ, להתגלגל במורד ההר. כך התנהלו הדברים, בכוחה של ההחלטה הבגצי"ת, עד לאסון הגדול. באסון מירון מצאו את מותם 45 בני אדם ונפצעו למעלה מ-150(!). כולם אנשים תמימים נקיי לב, שבאו להילולת רשב"י, על-פי מצוות אמונתם, המתקיימת מדי שנה בל"ג בעומר.
אחרי אסון מירון הקימה ממשלת ישראל, ועדת חקירה ממלכתית בעניינו. שוב חוזר עניין האחריות ומתדפק בדלת האחורית. וראו זה פלא: את מי ממנה השופטת אסתר חיות, כבודה, כיושבת-ראש הוועדה?? ניחשתם נכון. את מרים נאור, אלופת האחריות, היא היא זו שזרקה את הממשלה האחראית מן המדרגות אך לפני מספר שנים! האם מדובר ברצון ליצור החלטה שתהווה מעין כסת"ח? שהרי ברור כי השופטת לא תפסוק נגד עצמה, אלא תחפש אשמים אחרים. אתם תשפטו.
וכה אמרה נשיאת בית המשפט העליון, בהקשר זה: "בהתחשב בגודל האסון, וברגישות הסוגיות הטעונות בירור, בחרתי להעמיד בראש הוועדה את נשיאת בית המשפט העליון בדימוס מרים נאור, ולצדה יכהנו, כאמור, הרב מרדכי קרליץ והאלוף במילואים שלמה ינאי". וכך התפוגגה/התרסקה סוגיית האחריות והייתה שוב למרמס רגלי שופטי הבג"ץ. אף לוותה בהתייחסות ציניות של כבודה, אסתר חיות, שחזרה ומינתה את מרים נאור, כן, דווקא את מרים נאור לראשת המותב החוקר. בבחינת ישמור החתול על החלב (מתנצל על השימוש הנדוש באמירה הזו, ועל עצם הדימוי).
אכן אין גבול לציניות, אין גבול לצפצוף על הממשלה, על הנראות הציבורית, הכל כך מוכה, של הבג"ץ. במקרה זה של מרים נאור ז"ל, גם התאיידה ברוח, שוב שאלת האחריות. ולא זו בלבד, אלא שאת שאלת השאלות הממאירה הזו, שאלת האחריות, מנסה הוועדה לטפול עכשיו על... נתניהו. כמה נוח. נתניהו הוא שנחקר על-ידי הוועדה, ועל-ידי נשיאת בית המשפט המחוזי בת"א, השופטת דבורה ברלינר, המבקשת אף לדעת: מה אתה רה"מ, עשית כדי למנוע את האסון? הלו, כבוד השופטת, מדוע לא תפשפשי פעם אחת לשם שינוי בציציות הבג"ץ עצמו? כן. הרי שאלת האחריות מהבהבת באותיות קידוש לבנה מעל לראשו הוא!
בסיפור הזה מגולמת כל התהום המתפתחת ונפערת בין הציבור ועמו המערכת הפוליטית, לבין המערכת המשפטית. עובדה זו מבוארת גם בסקרים הנערכים מפעם לפעם על-ידי גורמים אקדמאיים ואחרים בישראל. לא נעלה כאן את כל הסוגיה, האוכלת כפצעי לחץ בבשרו של הציבור, כבר ימי דור ויותר, הנושא מחייב דיון מעמיק. אבל מן הראוי לציין, כבר בשלב זה, עוד בטרם יישלחו מכתבי האזהרה, כי ביהמ"ש הוא זה שמנע מנתניהו לפעול כפי שנדרש ממנו. ומי ששיבש את המהלך התקין של האירועים דלהלן, הייתה המערכת המשפטית שהתערבה ללא כל צורך, קפצה על עוד הזדמנות, לזרוק את הממשלה מכל המדרגות, בדאגתה הצרופה למשילות בישראל, עצרה את ביצוע התיקונים הנחוצים. ובכך יצרה מצב הרסני בפועל שהביא לאסון.
כבר עכשיו ניתן להבין שהמשימה המרכזית של ממשלת ישראל לאחר הבחירות תהיה השתתת המערכת המשפטית על יסודות מקצועיים של ידע משפטי, נאמנות לציבור שהיא אמורה לשרת ודחית "פטנטים", משפטיים, מעוררי גיחוך, מהסוג של 'אמת לשעתה', ופורמים את מעט ביהמ"ש העליון: אחריות? לא בבית ספרנו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
