ביבי לאן נתניהו מעולם לא היה העיקר בבחירות אלה והמיקוד בו נועד להסיט את דעת הקהל מהמאבק האמיתי שאותו אנו מכנים המאבק בין "ימין" ושמאל" - למעשה: בין גישה קלאסית-שמרנית לבין פוסט-מודרנית אנרכיסטית, בין הדרישה לאיזון בין צרכי וזכויות הציבור לבין זכויות אמת לגחמות הפרט, בין יהדות כמקור התרבות במדינת היהודים לבין חיקוי מתוך התבוללות של האמריקניזציה הגלובלית. מזה כ-10 שנים עומד נתניהו בראש גוש הימין מתוקף היותו מנהיג הליכוד - המפלגה הגדולה בישראל. כך הפך יעד למלחמה חסרת גבולות מצד יריביו הפוליטיים והאידאולוגיים, מתוך תקווה שהפלתו תגרום להתפוררות גוש הימין. תקווה זו נכזבה לפי שנה ומשפטו שהיה אבן-פינה במאבק האנטי-דמוקרטי נגדו הולך ומתנדף. הציבור לא קנה את תוכנית הדגל של אהוד ברק, התקשורת המגויסת וכנופיית "עליונות מערכת המשפט" בישראל. מתחזק אצלי הרושם שנתניהו מגלה בסיבוב בחירות זה סימני ריפיון; עדיין מוקדם לקבוע אם עקב הגיל, שחיקה פוליטית, תשישות בהשפעת 15 השנים הסוערות האחרונות או השפעת מלחמות ההתשה שמנהלים נגדו השמאל והמרכז. עדיין אינני משוכנע שיש להציב סימן שאלה על כושרו להוביל את מחנה הימין חרף המעורבות השלילית הגלויה של בני משפחתו
1 בתהליכי קבה"ח שלו בנושאי מפלגה ומדינה. אולם ברור שעקומת השגיאות הפוליטיות שלו בניהול המערכה הנוכחית נמצאת בקו עליה. להלן שתי דוגמאות:
- הרדמת מחנה הימין מתוך התנהלות פסיבית ושליטה חסרה במחנה הליכוד.
- רדיפת איילת שקד בהשראת יועצי אחיתופל מביתו שעשויה להיות המכשלה העיקרית בדרכו להקמת ממשלת ימין.
הסטגנציה המאפיינת את שיעור התמיכה בו בשבועות האחרונים מטרידה. במצב זה אך הבל הוא להניח שהמעדיף להצביע לאיילת שקד כדמות מנהיגה במחנה הימין, יצביע בהכרח עבורו או סמוטריץ' אם תחדל להתמודד או אולי תכשל במעבר אחוז החסימה. הערכתי היא שאם תמשיך לרוץ תקבל תמיכה ובאם לא תעבור הסבירות גבוהה שתוכנית העיוועים של לפיד לבחירות שישיות שבהן ככל הנראה לא ישתתף כבר נתניהו - אכן תצא אל הפועל. מי ששם יהבו על תהליך מסוג זה הם השמאל והמרכז הרופס המייצגים בעיקר יהודים רפורמים כאן ובארה"ב ופועלים לשביעות-רצונה של המפלגה הדמוקרטית - "שתי דקות היסטוריות" לפני שמשתלטים עליה אבירי הדמוקרטיה האנרכיסטית והפוסט-ציונות; רוב הציבור בישראל מבין זאת.
עבאס היכן עבאס מתחיל לחשוף עצמו ומראה העיניים מעורר סימני שאלה אם לא אכזבה. תרגיל "הפוסיקט" שהפעיל על בנט במהלך "הנדסת" ממשלת הקונגלומרט הנוכחית מתפוגג. ברור שהתפוררות הממשלה שיבשה את המהלך השלם, ולתומכי עבאס אצה הדרך. התרגיל כולו היה מבוסס על סיפוקים מהירים וכשאלה אינם מגיעים במועד הצפוי, תופחת הספקנות בקצב מוגבר. עבאס עצמו כנראה בהשפעת ניסיונו הפרלמנטרי נראה מיושב יותר ומוכן למבחני דרך ממושכים ורציניים יותר, אולם חלק משותפיו לדרך היו ונותרו חסרי סבלנות וקיצרי רוח.
לאור ריפיון והרפתקנות ממשלת המעבר - כמעט בכל התחומים - פרט ל"מחזות פיקטיביים" הממחישים מציאות מדומיינת דוגמת ההסכם עם לבנון וההדברות המתקדמת עם אבו מאזן - רבים רואים את המציאות כנזילה ומטושטשת וגוברת הנטייה לדרוש את ליטרת הבשר כאן ועכשיו.
בנט ושותפיו המרכזיים: לפיד וגנץ בנט כשחקן מרכזי במחזה האבסורד מתגלה שוב כדמות אניגמטית שדרכה, כוונותיה וסיבותיה לוטים בערפל של סימני שאלה - בתחומי "עשה" ו"אל-תעשה" כמעט באותה מידה. את המסלול התחיל כאיש ימין בראש מפלגת ימין ונראה שאף אחד מכל הנוהים אחריו לא צפה באמת מי האיש ומהי דרכו. הנפגעת העיקרית מהקצב המוטציוני שהדגים היא איילת שקד. מסתבר שאמונתה כי נאמנות חברית ופוליטית היא ערך - התבדתה במציאות שלנו ובגדול; בשל כך ניסיון ההתאוששות שלה ראוי להערכה ותמיכה.
מהלכי ממשלת הבובות המכונה "ממשלת המעבר" מתאפיינים במספר אלמנטים מרכזיים: שיעבוד בלתי סביר של הממשלה לצמרת מערכת הביטחון בראשות גנץ (צבא שיש לו מדינה (ושל כפיפות קומתן של הממשלה והכנסת בפני צמרת מערכת הביטחון. זו כבר אינה דמוקרטיה אלא אוטוקרטיה ביטחוניסטית הנתמכת ע"י אוטוקרטיה משפטנית ושתיהן יחד מנווטות את הממשלה חסרת עמוד השדרה. לא מקרה הוא שנושאי הפנים הבוערים
2 נמצאים מחמת זחיחות דעתם הפוליטיקאים בשולי הדברים או נעדרים לחלוטין. אם יתעשת נתניהו והימין ינצח ישלם המרכז שמאל ועימו כולנו מחיר יקר על ההתנשאות והשחצנות שמפגינים מנהיגיו בימי ממשלת המעבר - בחסות הפסיביות הבלתי-מובנת של בנט "איש הימין??"...
ליברמן, צאר האוצר במציאות הקיימת שר האוצר הוא צאר האוצר! אין כמעט בממשלה ובקואליציה אנשי מקצוע בעלי ניסיון כלכלי ברמת המקרו-כלכלה הלאומית (בניגוד, למשל, לנתניהו) שיוכלו לאתגרו ואת המעטים שיכולים ומעיזים הוא משתק באיומים פוליטיים. נגיד בנק ישראל עושה אומנם מספר מהלכים בתחום עליו הוא מופקד אולם אלה מהלכים בתחומים מוניטריים והשפעתם על חיי היום-יום אינה ברורה לרוב הציבור וכשמתבהרת כוונת או השפעת מהלכים אלו מאוחר מדי מכדי למנוע או למתן אותם. (העלאת הריבית היא דוגמה לתהליך שכיום הוא דוחף אינפלציה בעוצמה רבה דווקא כאשר ההתייקרויות במשק בשיאן).
ליברמן הטיל וטו על זכותם / חובתם של שותפיו לממשלה לעקוב ולשאת בפועל באחריות הקולקטיבית לניהול הכלכלי של המדינה בבצעו כמעט בגפו מהלכים הרי-משמעות בהשראת מספר פקידי אוצר ותיקים שאת נחת זרועם חווינו כבר בעבר, אך לא רווינו נחת. כאשר הממשלה תלויה ברצונם הטוב של 5-6 מנהיגי מפלגות שכל אחד מהם יכול להפילה בכל רגע נתון, ראש הממשלה הופך למריונטה כלכלית. כלומר: מרגע שהכנסת מאשרת תקציב במציאות הנוכחית (ולא רק בממשלת מעבר) שר אוצר השולט בששה ח"כים, מנהל את כלכלת המיליארדים שלנו כמעט לבדו;
3 זהו רק קצה הקרחון של האבסורד המינהלי -דמוקרטי של השיטה הקיימת...; השרידות הפוליטית ורק היא - חזות הכל.
הרס הדמוקרטיה להרס הדמוקרטיה שותפים גורמים רבים וראוי להצביע על החשובים ביותר. ראשית, מצב הכנסת: - בכי רע. גוף נטול יוקרה, סמכויות, השפעה וכושר הכרעה. עם החלטת רה"מ לא להביא להכרעתה את ההסכם מול לבנון שאינה מעוררת מרי ציבורי, זו כבר חתרנות תחת אושיות הגוף המחוקק שמאיימת להמיתו מיתת נשיקה. במציאות של ממשלת מעבר מתגלות לקונות אלה הרבה יותר מאשר "בימים כתיקונם". אין ספק שאחד התיקונים הקריטיים הדרושים בתשתית הדמוקרטית שלנו הוא חיזוק הכנסת הווה אומר שינויים בשיטת הבחירות, במעמדה של החקיקה וסמכויות הבקרה והאכיפה של מוסדות הכנסת.
החיים הדמוקרטיים מושתתים על שיתוף פעיל של הציבור המושג באמצעות המפלגות הפוליטיות, בתנאי שגם בהן מתנהלים חיים דמוקרטיים פעילים ומנהיגיהן נבחרים ע"י החברים ולא בוחרים את בוחריהם. במילים אחרות: יש למנוע ממפלגות שאינן מקיימות חיים דמוקרטיים בתוכן ובוחרים את נציגיהן לכנסת ולממשלה בבחירות דמוקרטיות מלהשתתף בבחירות לכנסת. בכנסת הנוכחית כמחצית מחברי הכנסת (לפיד, גנץ, ליברמן, סער, דתיים, חרדים) נבחרים ע"י 5 או 6 אנשים שגם הם חברי-כנסת. דהיינו: כל מהלכי הבחירות וההצבעות מוטים באופן חמור אל מוקדי כוח מעטים שמנהלים דה-פקטו את המדינה - זו אינה דמוקרטיה!!! תמהני שבין כה הרבה יהודים חכמים לא נמצא הנער שיצעק בקול גדול: "המלך הוא עירום!"
הליכוד הוא המפלגה הגדולה היחידה (כרבע הכנסת) בה מתקיימות בחירות פנימיות למוסדות ולתפקידים הממשלתיים אולם גם בו ריכוזי הכוח וההשפעה גדולים מדי ועם מנהיג דומיננטי כנתניהו, כבר אין אנו רחוקים מדה-דמוקרטיזציה גם של מפלגה זו. אגב, תהליכים הפוכים מתקיימים בבחירות למרבית הרשויות המקומיות מפני שהן קטנות מדי (בעוד ראש הרשות נבחר בבחירות אישיות שאחריהן הוא "מלך המשיח" לחמש שנים תמימות). לפיכך יש לצמצם לכדי חצי ואף פחות מכך את מספר הרשויות המקומיות, בכדי למנוע מצב בו כמחצית מראשיהן נמצאים בחקירה משטרתית, בהשעיה או במעצר לצורכי חקירה.
צה"ל - עדיין צבא-העם בפיקוד ממשלת ישראל?!
מזה שנות דור לפחות מתנתק צה"ל מתפקידו המובהק כצבא להגנת מדינת ישראל - מכשיר של ממשלת ישראל הנבחרת לניהול הביטחון הלאומי שלנו והופך ל"חיל משמר" של הפרוגרסיביים בישראל על ממשלות הימין. שגבולות משימותיו מוגדרים ע"י אותם החוגים וקבוצות אליטה פוליטיות ואידאולוגיות שרואים כמשימתם העיקרית את הטלת הגבלות על החלטות ממשלות ישראל והכנסת; בנוסף, מנסים הם לנתב ולהתאים את מנעד יכולותיו ופעולותיו של הצבא להשקפות העולם הפרטניות שלהם במקום לפי כושרו למעט בשגיאות ולנצח במלחמות ובעימותים כוחניים עם כוחות אויבים. בתפקודו הנוכחי צה"ל הינו יותר משטרה או משמר לאומי מצבא הגנה לאומי.
הואיל וחוגי חבלה אלה איבדו ב-1977 את השלטון בדרך דמוקרטית ולגיטימית, פנו מאז המהפך לשימור מוקדי כוח אחרים שיאפשרו להם לנהל את המדינה על דרך השלילה - דהיינו: הצבת חסמים על יכולתן של הממשלות הנבחרות לעצב ולהתוות מדיניות כללית ומדיניות ביטחון לאומי לפי שיקוליהן ותוכניותיהן. שליטה בצה"ל (ובעקבותיה על מערכת הביטחון כולה) הייתה אחת הדרכים המרכזיות לכך, וזו מושגת כאשר צמרת מערכת הביטחון נמנית על בעלי השקפת עולם דומה לשלהם. את אלה - לגירסתם - יש לגדל ולשמר במשך כשני דורות לפחות עד אשר היא מגיעה למסה הקריטית ולמעמד הדרושים להשגת היעד. התמונה המצטיירת כיום היא שהקבינט המדיני ביטחוני - זרוע הביצוע של הממשלה, הוא חותמת גומי להחלטותיו של שר הביטחון לאחר שסיכמם עם גופי הביטחון האחרים ומכר את המוגמר פוליטית לראש הממשלה.
תיקון המצב - צורך קריטי הדוגמאות המצומצמות הנ"ל ממחישות את חומרת המצב אליו הדרדרנו בשלוש בשני העשורים האחרונים אך במיוחד בשלוש שנות האנרכיה השלטונית והכאוס הפוליטי שפקדונו לאחרונה בין היתר בשל מחדל זה. מדינה היא ארגון הירארכי. במדינה דמוקרטית ההירארכיה נגזרת ממסמך-יסוד: - חוקה. אחרי 75 שנות עצמאות, חובה לחוקק בישראל חוקה (או מערכת מסודרת ושלימה של חוקי-יסוד) ולקבע בה את ערכי היסוד הלאומיים שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית בין יהודים ליהודים ובין יהודים למי שאינם יהודים. כל המושגים חייבים להיות שלימים ברורים ונטולי סתירות פנימיות. ולהיות מאושרים בהליך דמוקרטי ע"י משאל-עם.
ללא שינוי רדיקאלי וייצוב המשטר וללא התרשמות הציבור שכך אכן נעשה ובדרך תרבותית, מסודרת, ו"שקופה" - ימשך ויחריף "מחול השדים" הנוכחי שטמונה בו סכנת מלחמת אזרחים, התפרקות חברתית או שניהם. על הציבור להפנים שהבחירות החוזרות הן "קריאת השכמה" לכשל מתפתח שיש לנטרלו ולא משחק פוליטי לשמו. חרף כל העייפות המצטברת מהתהליך הדמוקרטי שלמזלנו עדיין פועל, תיקון המצב כרוך בהכרעה ציבורית לה דרושה הפעם השתתפות רחבה. צאו לבחור!!! .
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
