נבחרי ציבור לא ישרים הם דגל שחור לכולנו

אני מנסה להבין מה מניע אנשים להקל ראש בכל מקרה שנבחר ציבור נתפש בקלקלתו. התפישה הרווחת בספק חיוך היא שטוב שיש נבחרי ציבור שפועלים בתחומים האפלים, כי הם ידעו גם "לגנוב למען הציבור", או במילים אחרות הם לא "פראיירים". רבים מאיתנו מחפשים נבחרים ערמומיים שלא בוחלים בדבר שקר או מרמה. מנהיג לא ישר נתפש כסחורה פוליטית טובה פי כמה מכזה ששומר כל כללי התנהגות ראויים. זו תפישה תרבותית מקובלת במקומותינו, תרבות שמבוססת על דילים, שמור לי ואשמור לך. פעם היינו מכנים זאת כשיח של גנבי סוסים. כנראה מתוך סיפורי עמים קדומים.

לשם המחשה הנה סיפורו של אריה דרעי שכבר ריצה עונשו בבית הסוהר. הוא התחיל כצעיר מחונן עם לשון רהוטה שקנה לו אוהדים עד מהרה. הוא גם זכה לסטירות אהבה ממורו ורבו הרב עובדיה יוסף. אלא שהמהלך המטאורי שלו הסתיים בבית סוהר וגם לאחר שחרורו הוא המתין בסבלנות עד שהחוק התיר לו לחזור לפוליטיקה ועד מהרה הוא שב אל חיקם של חוקרי המשטרה ונאלץ להתפטר מהכנסת. התפטר וחזר אל הפוליטיקה בבחירות האחרונות. התנועה לאיכות השלטון פנתה למערכת המשפטית בתקווה שיש שופטים בירושלים אבל אריה דרעי לא אומר נואש.

בישראל 2022, כך מגיעים למשרה רמה של שר בממשלת ישראל בכלל ושר האוצר בפרט...אם היה לכנסת ישראל קוד אתי מוסכם, זה לא היה קורה....עצוב ומקומם איך ממוסדים כל חלקה טובה בדמוקרטיה הישראלית. התנהגות לא אתית מולבנת בחוקים לא אתיים ולא מוסריים.

הנושא הזה מעסיק אותי לא מעט כשאני מתבונן בארגונים שחרתו על דגלם התנהגות דמוקרטית. הם נאחזים בהוראות החוק ומקלים ראש בבעיות אתיות. כמובן אסור לעשות הכללות ולבחון כל דפוס לגופו. אך אפשר לומר שלרוב ארגונים אינם משקיעים מאמץ בקוד אתי, שמגדיר את ההתנהגות הראויה, הגם שהיא יכולה להיות חוקית.

אריה דרעי היה כבר בכלא והסתבך פעם נוספת. אני לא נכנס לסוגיה המשפטית אלא לשאלה האם עבריין משוחרר יכול לשרת ציבור. כן, החוק מאפשר זאת אבל האם זה מה שאנחנו רוצים מנבחרי ציבור, כאלה שהורשעו והיו בכלא. התשובה שלי שבניגוד לכלל המקצועות אני מחפש פוליטיקאים נקיים כפיים ולא כאלה שנאחזים בספר החוקים ואומרים שהחוק מאפשר זאת. במקרה זה לא מדובר בנאשם, אלה באיש משוחרר שהחוק מתיר לו לחזור לכנסת. יש ביקורת על העמדה הזאת, הטענה שהוא שילם את חובו לחברה, בוחריו יודעים שהוא היה בכלא ולמרות זאת בחרו בש"ס שאותה הוא מנהיג. התפישה הזאת מעמידה את הכנסת בראש הפירמידה ללא יכולת לבקר את מעשיה ואת חוקיה. את עיקר הטענות מפנים אל מערכת המשפט. תארו לעצמכם כנסת וממשלה ללא הרשות השופטת, או רשות שופטת רופסת שמקבלת על עצמה את דין הבוחרים.
כדאי לחשוב היטב על הסוגיה הרגישה הזאת ולחזור אל הנתיב הסביר שנבחרי ציבור חייבים להיות נקיי כפיים. למה? לטובת כל אחד מאיתנו.

בחיי היום יום אנחנו כועסים כשבעל המכולת מרמה אותנו, אנחנו כועסים על קבלן השיפוצים, כעס יומיומי על אנשים לא ישרים. במה נבחרי הציבור שונים מנותני שרותים אחרים?