קיבוע מחשבתי

קשה מאוד לשנות משהו אליו אנחנו רגילים. כך לדוגמה, העברים במצרים היו עבדים ועבדו עבודה פיזית קשה, בחומר ובלבנים, אך הם היו רגילים לכך, וככל שהמצרים הקשו את התנאים ופרעה דרש עוד ועוד, הם יישרו קו והתרגלו. כך יצא שלאחר שעזבו את מצרים (והיה צורך בעשר מכות אותן העולם כולו זוכר - ואנחנו מזכירים לעצמנו - עד עצם היום הזה), הם התלוננו על סיר הבשר שעזבו במצרים, הבצלים והאבטיחים ושאר המוצרים - החיים כפי שהיו רגילים אליהם.

כיוון שהזכרתי הרעת תנאים, בצה"ל הייתה פעם גישה שהוכחה כשגויה, שאם תופסק אספקת החשמל לעזה, או יורעו התנאים, אז העזתים יהיו מעוניינים בהחזרת מצב לקדמותו, וייטיבו את דרכיהם. אני זוכר שנסעתי בכוונה תחילה לביקור לימודי בעזה (לפני ארבעים שנה בדיוק), והתברר שככל שהמצב מדרדר, ואנשים חיו בבוץ, בתנאים-לא-תנאים, הם פשוט התרגלו.

הייתה זו תקופה שונה, בה היינו בעזה. מאז חמאס עלה לשלטון, בבחירות "דמוקרטיות" ונשבע שעצם קיומו מותנה בהשמדתה המוחלטת של מדינת ישראל. היום איש לא יעז להפסיק את אספקת החשמל לעזה - הם מכוונים טילים לתחנת הכוח ומצליחים לפגוע, ואנשי חברת החשמל מסכנים את חייהם ויוצאים לתקן, הכל בכדי שהעזתים לא יסבלו.

העזתים אשפים בעיצוב דעת הקהל הבינלאומית. ניתן לאמר שהדמוקרטים בארה"ב למדו דבר או שניים מהעזתים. ראו לדוגמה את הווידאו של עזתים נצורים תחת הפסקת חשמל. עד שהסב מישהו את תשומת לב הצופים שהחלונות הואפלו בכוונה תחילה, העיקר להאשים את ישראל. מסתבר שכל שהיה צריך הוא לפתוח את הווילונות השחורים, ויהי אור!

למדנו שככל שהתנאים מורעים, אנשים מתרגלים אליהם. כך במצרים, כך העזתים וכך גם - להבדיל אלף אלפי הבדלות - בגטאות ובמחנות ההשמדה של הנאצים וכל משתפי הפעולה אתם (הפולנים, האוקראינים, וכו׳ וכו׳). השאלה שראוי לשאול היא האם ההפך - הטבת התנאים - יכולה להתרגם לשינוי בהתנהגות. מהנסיון עם הערבים שקוראים לעצמם "פלשתינים" אנחנו יודעים שהתשובה היא שלילית. אין זה מונע מאנשים לחזור על אותו טיעון פעם אחר פעם, גם כשהמציאות טופחת על פניהם. אל ניתן למציאות או לעובדות לבלבל אותנו. אנחנו מאוד קפואים ומקובעים בעמדותנו!

הזרמת כספים

לפני שנים רבות, פילנטרופ מקומי נתן כמה מיליוני דולרים למכון מחקר מקומי לקדם את הרעיון שככל שתנאי הערבים יוטבו, כך יתמעטו פיגועי הטרור ויקל להשיג שלום בר קימא אתם. כמובן שהעובדה שאותו פילנטרופ היה חכם או ממולח במיוחד להשיג את הונו, לא הייתה מספקת שהוא יבין את השטח בשכונה המזרח-תיכונית. הרעיון שתנאים טובים ושגשוג כלכלי יניאו אוכלוסייה מטרור, התאבדויות ושנאה - כי הם יחפצו בחיים ובמשפחותיהם יותר מאשר במוות - הוא פשוט שגוי.

נכון שזה כספו, והוא רשאי לעשות איתו כאוות נפשו, אך כשפילנתרופים מתווים מדיניות, וביחוד בשלט רחוק, הדבר מסוכן מאד. פילנטרופ אחר, שלא הבין את הקורה בשטח, עזר ביודעין לפריצת תנועת החרם לתודעתנו, ואז השים עצמו כנלחם בה, עד שהדבר נמאס עליו (בשל חוסר תוצאות), והוא פנה לעניינים אחרים לעסוק בהם.

מה הבעיה בהזרמת כספים לפלשתינים באשליה שהדבר יקנה שקט ושלווה? גישה זו גורמת לקבעון מחשבתי הפוסל כל דרך מחשבה אחרת. יתרה מכך, גישה זו כופה את השקפת העולם שלנו על האחר, ואין דבר יותר מסוכן מכך. אויבינו רוצים להשמיד אותנו. אין זה סכסוך טריטוריאלי. אין זו מלחמה המוגבלת בזמן. תתכנה תקופות של נסיגה או שקט-יחסי בשל הצורך להתחמש ולהתחזק, אך אלו לא קשורות למצב הכלכלי. זו מלחמת שמד דתית, ושטיפת המוח אצל אויבינו היא מוחלטת. מי שמעז לחשוב אחרת, פשוט מוצא להורג בפומבי - כך שיראו וייראו.

אנחנו לא רואים דברים נכוחה, ונדמה לנו שהכשלון כפי שהוא בא לידי ביטוי במצב הנוכחי הוא בגלל שלא עשינו מספיק. אז נזרים יותר כספים לפלשתינים (או לערביי ישראל), ויבוא גואל לישראל. ניתן לתאר זאת כש"ג שנרדם בשמירה. הרבה חוכמה אולי אין אנו מצפים מאותו ש"ג, אך דבר אחד אנחנו כן מצפים: שלא ירדם בשמירה ושלא יקהו חושיו.

בדומה ליהודי ארה"ב (שאותו פילנטרופ ייצג), כך גם מחלקת המדינה של ארה"ב שקועה בקפאון מחשבתי מוחלט. עובדות לא מעניינות את המומחים במחלקת המדינה. הם יודעים יותר טוב מכל אחד אחר מה צריך להעשות. כמו חיות (לדוגמה חזירים) החיות בבוץ ולא מבחינות בריח או בתנאים, כך גם אנשי מחלקת המדינה האמריקנית. הסירחון לא מפריע להם. גם לא מראה הגופות המרוטשות (הלא אלו גופות יהודים, כך שאין צורך לדאוג או להגיב). הם יודעים בוודאות שישראל מתכננת להרוס את מסגד אל-אקצה.

טועים בגדול

הם יודעים בוודאות מוחלטת שישראל הורסת 24,000 בתים של מוסלמים מדי שנה בשנה, גונבת את המים והמינרלים של הפלשתינים ומזרימה שפכים לטבע. הם יודעים שערביי ישראל סובלים קשות - מחוסר תקציבים, גזענות של היהודים, אפליה, שלטון אפרטהייד ושלטון כיבוש וכיו"ב - ושהפשע והאלימות בחברה הערבית הן אשמת ישראל. הם יודעים שכל מהלך לא נכון (כמו העברת השגרירות או הכרה בירושלים או ברמת הגולן) יביאו מיד לצעדת מיליונים לעבר ישראל ולערעור המצב הביטחוני בכל המזרח התיכון. הם יודעים כל זאת, וטועים בגדול.

יותר מכל, אותם אנשי מחלקת המדינה האמריקנית החכמים-מכל-אדם, יודעים שישראל היא אבן הנגף לשלום אזורי. ישראל מסרבת להכיר בפלשתינים, באל-קודס בירתם הנצחית, בזכות השיבה שלהם. ישראל בונה ללא הפסקה בשטחים הכבושים של הגדה המערבית. ישראל מנסה לתקוף את אירן, מדינה שוחרת שלום כשכל פניה לעודד זכויות אדם ולפתח תוכנית גרעין למטרות אנרגיה (אין דבר חשוב יותר מאשר ה"גרין ניו דיל" - עולם האשליות של הדמוקרטים). במקום להניח לדמוקרטים לנהל משא-ומתן עם האירנים, להפשיר את נכסי האירנים בארה"ב, לשלוח לאירנים מטוסים מלאים בירוקים, לעודד אותם להתקרב למערב ולקדם את הדמוקרטים ושלום בעולם, ישראל מפריעה לכל זה בטענות שוא שאירן מסוכנת. מי שבאמת מסוכנת לשלום העולם היא מדינה היהודים, היא ולא אחרת!

כך ניצבים אנחנו בין הפטיש לסדן: מחד חלק נכבד בישראל מאמין באמונה שלמה שצריך להיטיב עם הערבים ועם הפלשתינים, כי הם ודאי שואפים אך ורק לחיות את חייהם בשלום ובשלווה (רק שאסור שיהיו יהודים באזור). הם לא מבינים שההצהרות "אירזו את מזוודותיכם וחיזרו לארצות המקור שלכם" מיועדות לא רק לחלק מהישראלים כי אם לכולנו.

מאידך העולם כולו, וארה"ב בראשו, סובר שאם הוא רק יזרים מאות מיליונים כל שנה, או אפילו מיליארדים, לפליטים-לעד-של-פלשתין הכסף יתועל לבנית תשתיות (פיזיות ושל שליטה עצמית), ולא כך הוא. המילארדים מועברים לחשבונות פרטיים בפריז, ציריך, ועוד. מאות מיליונים מוצאים מדי שנה על תשלום למפגעים-טרוריסטים עם דם על הידיים ולבני משפחותיהם. שימוש נאות בכסף, שכן הוא מקדם את מטרות הפלשתינים.

אז מה נותר לנו? שתי ממשלות - ממשלת אחדות שהייתה מרכז-שמאל ועדיין מכהנת (כנראה בימיה האחרונים) וממשלת "ימין קיצוני" (שאף פעם לא הייתה הרבה ימינה מהמרכז) מיועדת. שתיהן גם יחד, או כל אחת לחוד, הוכיחו שאין הרבה הבדל ביניהן: בין אם זה נתניהו, בנט, יעלון, גנץ או לפיד, העומד בראש האומה היהודית יודע בוודאות שאין זו שאלה של הטבת תנאים או הרעתם, כי אם עצם הקיום שלנו. אויבינו רוצים שטח נקי מיהודים, עולם נקי מיהודים, ואז הם יוכלו להתגעגע אלינו. כך היה עם הגרמנים והפולנים וכל האחרים. אך התנאי הראשון הוא להפטר מהיהודים.

ארץ משלנו

אנחנו צריכים לשאול שאלות אחרות, לשנות את אותו קיבעון מחשבתי של אוסלו והעשורים האחרונים. אנחנו חייבים להיות ניצבים מוכנים, כי המכות מגיעות ותבואנה בקצב הולך וגובר. נראה לי שדור המנהיגים בארץ עדיין מפנים את הסכנות האמיתיות ומבין שכדאי לנסות כל דרך שהיא, גם אם ההסתברות לתועלת היא אפסית או נמוכה ביותר. לנסות אך לא להיות משועבדים לרעיון שדרך זו או אחרת היא הדרך שתביא לשלום הנכסף.

גורלנו הוא לחיות בסביבה שאף פעם לא אהבה אותנו ואף פעם לא תאהב. היינו נרדפים בעבר, וכך גם נהיה בעתיד. הדרך היחידה להצליח ולהמשיך להתקיים היא רק בארץ משלנו, עם צבא חזק ועם בריא. בלי אלו, לא נתקיים ולו לפרק זמן קצר ביותר. ולמפקפקים - ראו את מעצמת העל הרוסית "תקועה" במלחמת השמד אליה יצאה נגד אוקראינה.