פנחס/מריאן (1970-1940)

זה לא סרט. לא שינדלר ולא טרנטינו. זה מופע יחיד מצולם בשחור לבן. מרצד, עם הפסקות, גניחות ומעברים קצרים לתמונות שנבחרו לעניין, כמו צילום של הקו קלוקס קלאן. זה "המופע" של מריאן, שמו האמנותי של פנחס בורנשטיין, שהנציח את עצמו מספר את סיפור השואה שלו לראשונה, בגוף ראשון, כשהוא אזוק בחבל ממנו הוא מנסה להשתחרר לעיתים.

רק לאחר הצפייה בסרט ניתן להבין את משמעות התמונות שצייר ומוצגות כאן במוזאון ת"א. לכאורה, דמויות מפלצתיות שיכולות, אולי, להופיע בקומיקס. אבל כאן הן התפרצות חוויותיו בין המחנות השונים בהן נאלץ לנדוד על-ידי הנאצים, ברכבות ומשאיות של 'מרצדס בנץ', חברה אותה הוא מדגיש פעמיים.

כבר בגיל 15 נאלץ לעזוב את ביתו בלי להיפרד מהוריו. במחנות נפגש בקאפו יהודים שחבטו בו באלות. הגרמנים והפולנים הסדיסטים היכו בהם גם כשעבדו במלוא המרץ לחטוב עצים בקור המקפיא. הוא מתאר את האנשים שנכנסו לתאי הגזים. חלקם לא יצא והוא מרגיש אשם שהוא עצמו נותר בחיים. האשמה מקננת בו עד היום. הוא מתאר את צעדת השלג ורואה רק שלג אדום. מעטים שרדו אותה. הנאצים ירו במשתרכים. הגרמנים הנאצים המשיכו לירות באסירים גם כשנאלצו לעזוב את המחנות עם הגעת הרוסים למקום, וכך גם הוא נורה ברגלו. הוא שכב יומיים בין הגופות וכשנמצא כבר נמקה רגלו ונאלצו לכרות אותה.