גבולות הלגיטימציה

רוב האמריקנים רצו להיות במאה ה-18 בריטים. עד שהתברר להם כי השלטון המרכזי בלונדון מפלה אותם לרע. ברוגזם ערכו את "מסיבת התה" בבוסטון. הם השליכו למים חבילות תה שהגיעו מציילון. דוגמה יותר מעניינת: האמריקנים חויבו לבייל את הסכמיהם וחוזיהם שעה שבבריטניה היו התושבים פטורים מתשלום זה. אז נולדה הסיסמה "אין מיסוי בלי ייצוג". מלחמת השחרור האמריקנית - ברכה לכל האנושות - פרצה בלי שיוזמיה באמת רצו בה.

זה בדיוק מה שמאותתים עתה המוני בני ישראל היוצאים בקור וברוח להפגין בכיכרות נגד משטר הדיקטטורה-בדרך של בנימין נתניהו ויריב לוין ושמחה רוטמן. היה לא יהיה. כפי שאמרה זאת היטב ד"ר שקמה ברסלר (שוורצמן) שאנו ניאבק עד הגבול, ואם יהיה צורך יותר מכך. מפני שאנחנו לא נחייה במשטר בו המשטרה רשאית לחקור נייד של כל חשודה וחשוד. אך קואליציית ביבי מסדירה לח"כים ולעוזריהם החשודים בפלילים פטור ממה שמוטל על כל ישראלי. לא בא בחשבון.

ולא נחייה במדינת בועז ביסמוט - ליליפוט אידאולוגי - שרוצה לאסור על פרסום הקלטות חוקיות מפני שהן מזיקות לביבי, כזו בה נשמע בצלאל סמוטריץ' מעיר כי ראש הממשלה "שקרן בן שקרן". לא בא בחשבון. ולא נחייה במדינה בה רוב של 61 ח"כים - בהם עבריינים - יוכל להפוך על פניה הכרעה שיפוטית שהתקבלה ברוב מיוחס בבית המשפט העליון. לא בא בחשבון. אני יודע שביבי הוכה בהלם. היקף המחאה, ובעיקר נוכחות צעירים כה רבים בהן הביאו אותו להבין כי הקש כבר מטפס לעבר גב הגמל.

בדיוק בנקודה זו צפיתי הלילה בראיון של איש ההיי-טק תום ליבנה. הוא מוביל חברת ענק ומשלם מיסים במאות מיליונים, ואמר בראיון לעמליה דואק בערוץ-12 כי יירד מהארץ ויוציא מכאן את כספו. כמו האבות המייסדים הדגולים של אמריקה: "אין מיסוי בלי ייצוג". אין תשלום כל עוד המשטר הזה הופך את האזרחים לנחותים ונטולי מגן מפני עריצותו.

(נהניתי להיווכח כי מיד לאחר מכן נזעק שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להחניף לליבנה. "אנשים אחים אנחנו... מבטיחים לשמור בעזרת השם על ישראל יהודית ודמוקרטית..." בלה-בלה-בלה. מבטיח לשמור? תבטל את ההפיכה השיפוטית העריצה שלך, אדון סמוטריץ'. "אל תיגע במשיחיי", כלשונכם. לא בתלמידים. לא בבית המשפט. לא בחופש העיתונות. סתם מבטיח. "עיני מי תנקרו"? תום ליבנה שאיני מכירו אינו נראה לי תום-טומטום. הוא יודע שאי אפשר להאמין למילה של האיש שאתה, סמוטריץ', כינית שקרן-בן-שקרן, הלא הוא ביבי.)

עתה לתום ליבנה: איני מכירו. אך הוא הישראלי (כמו עינת גז הישראלית) שאני הוגה בו במצבה של ישראל. מצליח. שאפתן. אכפתניק. לא מסתגר במגדל השן ולא במגדל הכסף. יוצא לרחוב עימנו. משוחח בגובה העיניים. גם אינו לבד. יש עוד תום ליבנה באוניברסיטה ובמכון ויצמן. בקריית שמונה ובשדה בוקר. בבית המשפט העליון ובפרקליטות. במטוסי חיל-האוויר ובגדודי הרגלים. בהייטק בתל אביב ובאריאל. בבתי החולים שיבא וזיו. בתיכון בדימונה ובנתניה. כולם שואפים להגיע להישגים המקנים להם, ובאמצעותם לציבור, יתרונות ועוצמה וזכויות וכוח, ושום רוטמן המאיים על חופש השביתה לא יצליח להרתיעם.

עם התום ליבנה לשון רבים נוכל לשחזר את פעילותם של ג'ורג' וושינגטון ותומאס ג'פרסון, ולהחזיר עטרה ליושנה - את מגילת העצמאות עימה הוליד דוד בן-גוריון את ישראל ועם המסה על עליונות המשפט שהנחיל לאומה מנחם בגין. ואם הממשלה הזאת תנסה לגזול מאיתנו את אשר אסור לגעת בו ביד גסה ואצבעות משומנות כי אז מראש, מבעוד מועד, נודיע לה כבר עתה כי זה הגבול שלאחריו לא נכיר, כמובן, בלגיטימיות של הממשלה ובחוקיותה.

רק שיש לי מחלוקת אחת עם תום ליבנה. נדמה לי כי הייתי פחות או יותר בגילו - 35 שנים - כאשר נקראנו בבהילות לשרות מילואים. גולדה מאיר הכשילה את מאמצי השלום וכולנו נשאנו על כתפנו את מלחמת יום הכיפורים. אני זוכר שראיתי לראשונה את פניו של המח"ט האגדי שלנו נתן (נתק'ה) ניר והבנתי כי הממשלה טעתה בענק. עתה אני שואל את תום, מה היינו צריכים לעשות? לומר שהיות ויש לנו עסק עם ממשלה שכשלה - נלך הביתה? נשבות? לא נגיע? נסתלק? נפקיר את הילדות והילדים? בנות ובני הזוג? ההורים המבוגרים?

עכשיו, תום, מתנהלת מלחמת יום הכיפורים להגנת הדמוקרטיה, הציונות השפויה. תנטוש? תערוק? לא רוצה להאמין. אל תלך מאיתנו תום. אתה הישראלי שהוא בעיניי הסמל המיוחל לישראל יהודית ודמוקרטית וחזקה וצודקת ומתקדמת ומתורבתת ולומדת ומשכילה ומקורית ויוצרת, כל תום ליבנה בשטחו. נמשיך ביחד, בחייך.