סבירות כהונתו של אהרן ברק

נניח שמדינת ישראל הייתה ממנה מדען לאומי, אשר מקבל את ההחלטות במכלול הנושאים הקשורים למתמטיקה ופיזיקה, עבור המדינה, מוסדותיה, עבור האקדמיה ועבור כל אזרח ואזרח, הוא מקבל את ההחלטות המדעיות, הוא מקבל את ההחלטות התקציביות/כלכליות, הוא מקבל את ההחלטות הפרסונליות, כל מה שמריח ממתמטיקה ופיזיקה יימצא תחת ידיו, ובלבד שמישהו העלה את הנושא בפניו.

אחד המועמדים, הפרופסור שמעון ענק, שהגיע לראיון, סימן V על מתמטיקה ופיזיקה וכשנשאל על מתמטיקה הוא הוכיח בקיאות וניסיון יוצאים מגדר הרגיל, הוא דיבר על אלגברה לינארית, חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי, גאומטריה במישור ובמרחב, מספרים פשוטים ומרוכבים, ועוד אך כאשר הגיעו המראיינים לפיזיקה, אמר שמעון בכנות שכל הידע שלו בפיזיקה הוא החוק הראשון של ניוטון שלמד כגרסה דייקנותה בבית הספר התיכון, ומשם כל עולמו היה מתמטיקה, לא היה לו פנאי לשום נושא אקדמי אחר "מלאה הארץ מתמטיקה" אמר שמעון.

בדיון המסכם של חברי הוועדה, תהו החברים אם שמעון עומד בתנאי הכשירות, ואז קם היועץ המשפטי של הוועדה, הד"ר אבישי קורנבליט, ובפאתוס הוא אמר לחברים: "הוויכוח על כשירות שמעון הוא עקר, כפי שנקבע כבר בהלכת דרעי פנחסי, כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד, גם אם אפשר לשים לשמעון V במתמטיקה ובפיזיקה, הרי שרמתו של שמעון בפיזיקה היא אפסית, הוא יודע בפיזיקה את מה שלומדים בשליש הראשון של כיתה ט', אני עם ציון 6 בפיזיקה בהומנית, יודע יותר ממנו. אין בידיעתו המופלגת במתמטיקה על-מנת לחפות על בורותו המוחלטת בפיזיקה. בין אם המועמד כשיר על הנייר ובין אם לאו, הרי שבחירה בו תהיה בלתי סבירה באורח קיצוני ובג"ץ ללא ספק יבטל אותה".

הפרופסור אהרן ברק היה ללא ספק כשיר לכהן כנשיא בית המשפט העליון, תנאי הכשירות הם מאוד פשוטים, היה עליו להיות השופט בעל הוותק הגדול ביותר בבית המשפט העליון בעת סיום הכהונה של הנשיא שלפניו. התמזל מזלו של ברק והוא היה השופט שעמד ראשון בתור, עם פרישתו של הנשיא שקדם לו, שמגר. עתה נשאלת השאלה אם המינוי היה סביר או שמא המינוי לקה בחוסר סבירות קיצוני.

אנו יודעים שברק התמנה לתפקידו כנשיא בשנת 1994 כשנתיים לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד זה השתית את עקרונות חופש הפרט, זכויות האדם על שני אדנים, האדן היהודי והאדן הדמוקרטי. אנו יודעים מאז ומתמיד שברק הוא מומחה למשפט ולדמוקרטיה, ובשיחה עם רוני קובן הוא אמר במו פיו שביהדות הוא כמעט לא יודע כלום. הוא הזכיר את "ואהבת לרעך כמוך" שהוא בחירה בפינצטה של ערך יהודי חשוב מאוד המתלכד עם ערך הדמוקרטיה, אך את הערכים: שבת, כשרות, כשרות לפסח, יום הכיפורים, חגי ומועדי ישראל, ארץ ישראל וערכים יהודיים רבים אחרים המשפיעים מאוד על חיינו כאזרחים במדינה יהודית ודמוקרטית לא שגורים על לשונו, כיצד יכול היה לאזן בין הערכים "יהודית" ו"דמוקרטית" בפסיקותיו? מה הפלא שככל שאני זוכר באיזון בין ערכי "יהודית" לערכי "דמוקרטית" ניצחה ה"דמוקרטית", ומתברר בדיעבד שלא בגלל רוע לב, אלא פשוט בגלל שליטה מאוד מקיפה ב"דמוקרטית" ובורות ב"יהודית" שהיו ידועים מראש טרם המינוי.

בכל עולם מקצועי אחר בו נדרשת מומחיות יוצאת מגדר הרגיל במגוון תחומים. אין מצב שנמנה אדם המכריז על עצמו שאין לו מושג ירוק באחד מהתחומים המרכזיים שבהם אמור הוא לעסוק, זה כנראה אפשרי רק בתפקיד מרכזי ביותר המשפיע יום יומית על כל אחד מאתנו, מינוי של המבקר על כל המבקרים, מינוי ותפקיד שלא עומדים לביקורת של איש, מינוי בו האדם ממונה ללא כללי כשירות אלא מתוקף הוותק שלו בתפקיד קודם, ויש באמתחתו רק מרכיב אחד מתוך שני מרכיבים חיוניים ביותר לביצוע התפקיד.

את הנעשה אין להשיב. אין בוכים על חלב שנשפך, שאלת כהונתו של ברק היא עבר רחוק, התיישנה. אך רבבק, בואו נביט קדימה, בואו לא נחזור על הטעות הנוראה הזו שוב ושוב. ערכינו כמדינה יהודית ודמוקרטית הם מוקד ערכינו, על פיהם אנו שופטים את מעשינו והחלטותינו, על פיהם אנו מחוקקים חוקים ועל פיהם אנו מבטלים חוקים. המוסד שרואה עצמו כממונה על אכיפת יהודית ודמוקרטית מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אנא יקשוט עצמו תחילה וישים מעליו אך ורק אנשים הבקיאים לעומקם בערכינו היהודיים והדמוקרטיים גם יחד, אנשים הנותנים לערכים היהודיים והדמוקרטיים משקל זהה מה שמאפשר להם לאזן כיאות בין ערכים מרכזיים אלה בהחלטות ספציפיות.

השיחה המרתקת של רוני קובן עם אהרן ברק גילתה לנו אדם פשוט, נעים הליכות, איש שיחה מאוד מעניין, למדנו פרק בהיסטוריה מרתקת ומטלטלת, לקחנו חלק בטראומת השואה. מהשיחה גם למדנו שאהרן ברק מונה לנשיאות בית המשפט העליון כאשר אדן מאוד מרכזי לכהונה הזו חסר לו ולכן כהונתו לקתה לטעמי בחוסר סבירות קיצוני, ומכאן שעלינו לפעול בכל מאודנו על-מנת לוודא שטעות קריטית כזו לא תישנה מכאן ולהבא, כמובן לא תוך שימוש בעילת הסבירות, אשר דינה להיעלם אט אט מעולמנו, אלא על-ידי הגדרת כללי כשירות הולמים לנשיא בית המשפט העליון, כללי כשירות הנותנים בתחום המנהלי בעיקר ביטוי מקיף לערכינו כמדינה יהודית ודמוקרטית.