תורת לחימה

שאו את תרופותיכם עִמכם

"אני אפר"נאי בהשכלתי. כל יום ורוב היום עוסק בהתמודדות עם אסונות-פתע-רבי-נפגעים [אפר"ן] באקדמיה, בממשל וב'שטח'. תמיד, כל יום, פועל בשלושת הממדים בו-זמנית", כך כותב לי ד"ר (לא לרפואה) אפרים לאור. "איכפת לי מכל אחד מכם, גם אלה שבעבר לא סבלתי. איכפת לי, שתשרדו אפר"ן במינימום סבל.

אני יודע שחלקכם קרובים יותר ל-120 מאשר לגיל מלש"ב. אני משער, שחלקכם נוטלים תרופות על בסיס קבוע, כמוני.

אספקה של תרופות הנה אחד האתגרים הבלתי-פתורים בנסיבות של אסון-פתע-רב-נפגעים. גם כאשר מחסני התרופות מלאים, מערכת ההפצה משובשת. על אחת כמה וכמה אם נלכדתם מתחת להריסות.

מצאתי לנכון להמליץ לך לשאת תרופות (עם שמות גנריים של חומר פעיל), מרשמים ומינונים אישיים על גופך תמיד. לכל מקום, לכל אירוע: עבודה, בית-קפה, חתונה, לוויה, בר-מצווה, מועדון ספורט, מסעדה, טיסה - צמוד כמו נשק אישי בעבר. לא להשאיר בבית, לא במשרד, לא במכונית, לא בתיק-חירום; כן בנרתיק תלוי על כיסא-גלגלים (למי שמשתמש). הכוונה לתרופות שאת/ה נוטל/ת על בסיס קבוע, או 'דחופות', כגון אנטי-אלרגניות ו/או להפחתת כאבים.

כמה לשאת? - מה שדרוש לך אישית לצריכה במשך עשרה-עשרים ימים. משער, שבעבור 500-250 שעות מפרוץ אפר"ן, תחזור לפעול מערכת ההפצה הבסיסית. אם את/ה עדיין פטור/ה מצריכת תרופות - ייתכן, שסביבך יש אנשים, שהטיפ הזה יציל אותם, והם עשויים להיות בני חודשיים עד 120 שנה".

עיסוקים שחורים

ההתערבות המתמשכת של הנשיא ג'ו ביידן, של מזכיר המדינה אנתוני בלינקן ושל השגריר האמריקני בישראל תומאס ר' ניידס בתהליך החקיקה של הרפורמה במערכת המשפט מלמדת היטב על מה שאִתרע לנו בכהונת ממשלת בנט-לפיד - צמד הריקים ויתרו על כבודנו העצמי, והאמריקנים מתייחסים אלינו כעת כאל מדינת-חסות שלהם, הרבה פחות מפוארטו ריקו.

הרבה כסף זר, בנוסף לכסף של הקרן (להריסת ישראל ולהקמת) ישראל חדשה, מעורב בהסתה ובהפגנות נגד הרפורמה במערכת המשפט ולהחזרת האיזון בין רשויות הממשל במדינה. גם הממשל האמריקני מעורב בזה. לא בכדי הגיע ארצה, יחד עם המזכיר בלינקן, ויליאם ברנס, ראש הסוכנות המרכזית לביון (CIA). אנשי סוכנותו חתרו בפולין, בהונגריה ובצ'כיה במערכות הבחירות האחרונות שם, ונכשלו בניסיונם להביא לבחירת מועמדי האופוזיציה, הנאמנים עליהם, כמו בזשנות החמישים המוקדמות באירן.

איני בטוח, שידם לא הייתה במעל במערכת הבחירות אצלנו. מכל מקום, הצהרת ברנס, כי אנחנו עומדים בפני אינתיפאדה שלישית (שפעילה מאוד כבר כמה שנים, למרות כזבי משטרתנו וצבאנו), הרגיעה אותי, והבהירה לי, כי הוא לא בא ארצה לענייני מודיעין, אלא לפקח על אחד העיסוקים השחורים של CIA. כך, אני גם מפרש את הודעת בלינקן, כי השאיר בארץ כמה מאנשיו למעקב אחרי ההתפתחויות.

ראוי

הסדרת תשעה יישובים ביהודה ובשומרון - לעילוי נשמת הנרצחים בפיגועים בירושלים - הנה צעד נאות, שנדרש מזמן כתגובות לפיגועים רצחניים ולא-רצחניים. אלא שבשטח פועל המינהל האזרחי בנחישות ובאכזריות, גם לאחר חילופי השלטון, נגד ההתיישבות היהודית, ומעלים עין בזדון מיישום תוכנית פיאד להשתלטות ערבית על שטחי C.

ביקרתי לפני כמה חודשים באביגיל ובעשהאל - שניים מהיישובים, שהממשלה החליטה על הסדרתם. הם נמצאים בדרום הר חברון, ומנסים בנוכחותם בשטח לבלום את תנועת המלקחיים של רשות הטרור, הממומנת ביד רחבה על-ידי האיחוד האירופי, על-ידי מדינות אירופה וגם על-ידי הממשל האמריקני. שאר היישובים "הצעירים", שהוסדרו - שחרית, גבעת ארנון, גבעת הראל וגבעת הרואה, מלאכי השלום, מצפה יהודה, בית חוגלה ושדה בועז. כן ירבו!

בנוסף, תקודם הקמת יישוב חדש בסמוך ליער יתיר - עניין, הנסחב כבר שנים רבות בוועדות התכנון ובמשרדי הממשלה, והגרעין המייסד שלו מחכה לאור ירוק להתיישבות כבר הרבה שנים. כן יקודם תכנון היישוב הקהילתי חנון בעוטף עזה.

צבא מדשדש בפוליטיקה

מעורבות גנרלים במיל' ובדימוס בפוליטיקה הישראלית אינה חדשה. עוד בבחירות לאסיפה המכוננת (שמעלה בתפקידה, והכריזה על עצמה ככנסת הראשונה) נכללו קצינים פעילים במלחמת הקוממיות ברשימות המועמדים לכנסת, וכמה מהם נבחרו, אך ויתרו על מקומם בכנסת. זכורה היטב השתתפות גנרלים במיל', שהיו פוליטיקאים פעילים, במלחמת יום הכיפורים - אחת הסיבות (ולא החשובה בהן) ל"מלחמת הגנרלים", שפרצה במהלכה.

גנרלים ישראלים מדשדשים בפוליטיקה הישראלית במיומנות הרבה יותר גדולה מאשר דשדשו בטקטיקה ובאסטרטגיה, והם מהווים חונטה חזקה ומשפיעה מאוד, לדעתי, על לא-עוול בכפם. עוד לפני מהפך 1977 הם היו עוינים לליכוד, ועובדה - רק מעטים מהם הצטרפו משך השנים למפלגת השלטון. האם זו תוצאה של ברירת המועמדים לקידום לפי רמת אי-נאמנותם הפוליטית לליכוד?!

ההסתה נגד ממשלת בנימין נתניהו השישית, תחת ססמת הכזב של פגיעה בדמוקרטיה, הוציאה לרחובות הפגנות של מפקדים ושל לוחמים במיל', שמנסים לכפות באמצעות דרגותיהם וניסיונם הקרבי את השקפתם הפוליטית, שנדחתה על-ידי העם באחד בנובמבר. חלק מהגנרלים הללו מרשים לעצמם להיות שלוחי רסן בהתבטאויותיהם המסיתות (יאיר גולן, זאב רז, דוד חודק, רון חולדאי ועוד). השיא בחוצפה, שכנראה, עוד יישבר, היה הורדת טנק מאנדרטה ללוחמים בתל סאקי בגולן, וגרירתו להפגנה נגד הממשלה "בשם הדמוקרטיה". כלומר, יש למתפרעים החוצפה לחלל את זכר הנופלים ויומרה מתועבת לנכס לעצמם את הצבא, את מלחמותינו ואת הרוגינו (שרבים מהם, ראוי להגיד, נפלו בגלל אי-כשירות מפקדיהם).

גם כך סובל צבאנו מירידה חמורה באמון הציבור בו. השוטים בחאקי פוגעים עוד יותר באמון הציבור בצבא ובמוטיווציה של נערים ושל אנשי מילואים להתגייס. אחרי שיסתיימו ההפגנות הפרועות "בשם הדמוקרטיה", או יוחלפו בנושא אחר, יצטרך צבאנו ללקק את הפצעים, שהסבו לו "הדמוקרטים" בטירופם הבלתי-נשלט; ואיני בטוח, שהוא יכול ויודע איך לעשות זאת.

ארגון "תורת לחימה" הגיב על גניבת הטנק מהאנדרטה לצורך ההפגנה - "הפריווילגיה עולה שלב - הם השתגעו לגמרי. מה עוד הפריווילגים, שהמדינה והצבא שייכים לאבא שלהם, מסוגלים לעולל לצה"ל? גניבת אמל"ח ופריצה לימ"חים כתף-אל-כתף עם הפורעים הבדואים, כדי להכין מלחמת אחים? האם, לדעתכם, השמאל הקיצוני מתכנן לירות בטנק על העם, או לעלות עליו עם [טרקטור] D9"?

אפליה

"לא הגיוני שיהודי בונה פרגולה, ומקבל צו הריסה, ומולו הערבים בונים שכונות שלמות, שלא נהרסות". כך אמר ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת, בתגובה לעקירה הבריונית של הכרם של חן ואמית בן-אליהו בשילה. המינהל האזרחי פועל שנים נגד המתיישבים היהודיים ביהודה ובשומרון, ואיני מבין למה אין עוצרים את השתוללותו נגד יהודים ואת העלמת עיניו מהשתלטות מואצת של ערבים על קרקעות באזור C - במימון נדיב של האיחוד האירופי ושל ממשלות באירופה, שכביכול הן ידידותינו.

יחס של איפָה-ואיפָה. כלומר, אפליית יהודים ופגיעה באפשרותם להתיישב, מאפיין, לחרפתנו, גם את פעולות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), המנהלת את קרקעות הלאום - בגליל וברחבי המדינה.

אגדות

אחת האגדות, שחסידי המשפטיזציה מפיצים עשרות שנים, הנה: בית המשפט העליון ובג"ץ הנם מגיני האזרח הקטן וזכויות האזרח בישראל. בדיקת העובדות מצביעה על עובדות קצת אחרות - ובעיקר, מאז שאהרן ברק החליט לשנות על דעת עצמו את יחסי הכוחות בין רשויות הממשל בישראל במה שנקרא, "המהפכה החוקתית".

זכות בסיסית של האזרח הנה לחיות בלי פחד. פסיקות בג"ץ בענייני הלוחמה בטרור הערבי נגדנו, נותנות יתרון גדול למחבלים, וקושרות את ידי כוחות הביטחון. משמע, שוללות מאזרחי ישראל את זכותם היסודית לחיות בלי פחד. לא בכדי אמר יצחק רבין, שהוא רוצה לוחמה בטרור בלי בג"ץ, בלי "בצלם" ובלי "אימהות נגד שתיקה" (אחד במארס 1994). כלומר, רבין השווה בין הנזקים, שגורם בג"ץ לביטחון הלאומי, לנזקים, שגורמים האחרים.

בשניים במאי 2004 רצחו מחבלים את טלי חטואל ואת הילה, הדר, רוני ומרב, ארבע בנותיה, תושבות קטיף בגוש-קטיף, בציר כיסופים. טלי הי"ד הייתה בחודש השמיני להריונה. בחסות בנייני מגורים בח'אן יונס, התקרבו שני מחבלים למכונית, שנסעה לעבר אשקלון, וירו בה. טלי חטואל נפצעה קשה, והמחבלים התקרבו למכונית, ורצחו מטווח אפס את חמש הנוסעות בה.

"בפרוזדור כיסופים [יש] בתים קרובים לציר, שאנחנו מטעמי ביטחון שקלנו וגם רצינו להזיז אותם ולפצות את התושבים. אולם הדבר לא אושר לנו במערכת המשפטית". כך אמר רא"ל משה יעלון, הרמטכ"ל, אחרי רצח בנות חטואל. כשנתיים לפני כן ביקש צה"ל לעשות זאת, ותושבים ערביים עתרו לבג"ץ. בסיכומו של דבר, משכו הערבים את עתירתם כיוון שצה"ל לא עמד על דעתו בנושא. לאחר הרצח הרס צה"ל כמה בתים במקום. נציג המדינה הצהיר בדיון בבג"ץ, שאין כוונה להרוס עוד מבנים בעקבות הפיגוע, והמבנים לא נהרסו לצורך הרתעה, או לענישה, אלא כיוון "שהתקבל מידע חסוי שהצביע על סיכון לפיגוע נוסף במקום, בטווח הזמן המיידי". בג"ץ קבע שוב (בג"ץ 6696/02), שאין להרוס בתים ללא אחד משלושת החריגים - צורך מבצעי-מיידי, סיכון חיי חיילים, או סיכול הפעולה.

מיד אחרי חטיפת שוטר מג"ב רס"ב נסים טולדנו בלוד ורציחתו, נעצרו יותר מ-1,200 פעילי חמאס וג'יהאד איסלאמי, והממשלה החליטה, בשישה-עשר בדצמבר 1992, למרות דעת הייעוץ המשפטי, לגרש 415 מהם ללבנון. למרות האיפול על ההחלטה, נודע הדבר, ואהרן ברק הוציא צו-ביניים, שעצר את אוטובוסי הגירוש עוד לפני שהגיעו לגבול לבנון, ולאחר דיון אִיפשר בג"ץ להמשיך את הגירוש. בינתיים התארגנה ממשלת לבנון למנוע את הגירוש, והמגורשים הקימו מחנה אוהלים במרג' א-זוהור בשטח ההפקר מצפון לרצועת הביטחון.

בשנת 2005 קבע בג"ץ, שאין להשתמש ב"נוהל שכן" במצור על מחבלים. כלומר, יש לסכן חייל, או שוטר, כדי לקרוא למחבל להניח את נשקם, ולא קרוב משפחה של המחבל. זו התערבות גסה ביותר של בג"ץ בפעילות צבאית, והיא נובעת, לדברי דורית ביניש, מתפיסה, כי התרבות הארגונית של הצבא אינה מסוגלת להבחין בין הבחנות משפטיות דקות. משפטנים יעידו, כי שום בית משפט בעולם הדמוקרטי טרם העז לפסול נוהל של פעילות צבאית.

אלוף (מיל') יואב גלנט אמר כמה פעמים, שבג"ץ פלש לתחומים לא-לו, כשהתערב בניהול מבצעים צבאיים ובמיגון עוטטף עזה. למשל, ב"עופרת יצוקה" (דצמבר 2008), דן בג"ץ בשתי עתירות בעניין יחס הצבא לאוכלוסייה האזרחית במבצע. לפני כן, במהלך "חומת מגן" (אפריל 2002) דן בג"ץ בפינוי גופות מחבלים בעת המבצע. בלחימה במחנה הפליטים ברפיח ב"קשת בענן" (מאי 2004) דרש בג"ץ מצה"ל לצמצם את הפגיעה באוכלוסייה אזרחית. בצעדות השיבה, שהחלו במארס 2018 בגבול רצועת עזה, בחן בג"ץ את הוראות הפתיחה באש. כשהוקמה גדר ההפרדה ביהודה ובשומרון, התערב בג"ץ בקביעת תוואי הגדר כמה פעמים. ועוד כהנה וכהנה. ונשאלת השאלה כיצד מעזים שופטי בג"ץ לפסוק בעניינים, שאליבא דכולי עלמא אינם מבינים בהם דבר - מה עוד שהדיון בבג"ץ אינו עוסק בראיות, אלא בעקרונות. שום בית משפט בעולם הדמוקרטי לא העז לעשות זאת עד כה.

"בעת מלחמה מחרישים החוקים", קבע הפילוסוף הרומאי קיקרו. עמדתו אינה מקובלת על אהרן ברק ועל חסידיו-ממשיכיו, ולדעתם, גם במלחמה צריך בית המשפט לוודא שהחוקים - הישראלי והבינלאומי - יישמרו.