על צינון ושפעת רעיונית

שנות הצינון הקבועות בחוק על רמטכ"ל המבקש להצטרף לפוליטיקה הינן דבר נדרש וחוק חשוב המעניק זמן חשוב להפרדה בין לובש המדים ללובש חליפת השרד. כמו הרמטכ"ל, ראוי שייחקק חוק ברור המסדיר את המעברים החדים מתפקידי שרים לתפקיד ציבורי הנושק למשרד בו כיהן עד לפני רגע.

ד"ר יועז הנדל, שר התקשורת עד לפני רגע הוא ללא ספק מקרה בוחן למציאות העלולה ליצור עיוות או לפחות מראית עין של עיוות. נער הפוסטר של הציונות הדתית, יפה הבלורית והתואר, אוהב עמו, ארצו ותורתו גם אם זה זמן רב שהוא חבוש בכיפה שקופה. נער הפוסטר זה, היה אמור להיות פניה הצעירות, היפות, הלא מתנצלות של אידאולוגיית הימין, המודל של שמרנות מאירת פנים.

נער הפוסטר, היה כל מה שהציונות הדתית חלמה להיות ובכל פעם שנדמה כי הצמיחה מנהיג כריזמטי, אידיאולוג, זורע ומאמין, התגלו המנהיגים כעסקנים הדואגים לאנשי שלומם, אנטי מודל לחיקוי ודוגמה. נער הפוסטר שהקים את המכון לאסטרטגיה ציונית, ד"ר להיסטוריה, סא"ל, לוחם בשייטת 13, תחנה בשב"כ, מלח הארץ, היה התקווה, עוד תקווה שהכזיבה.

נער הפוסטר שהחל את דרכו הציבורית הקצרה אך המפותלת ורבת תחנות העצירה במפלגות שונות ומשונות, במשרד ראש הממשלה בנימין נתניהו כראש מערך ההסברה, עזב בסערה מוצדקת ביותר בעקבות התנהגות פוגענית של האיש החזק בלשכה, נתן אשל וחזר לשדר בתחנת שונות, כתיבת ספרים ומאמרים, עד מופע הלוליינות האידאולוגית המרהיב שהפגין.

נער הפוסטר, ד"ר יועז הנדל הצטרף למפלגת תל"ם, משם הקים את מפלגת "דרך ארץ", ממנה הצטרף למפלגת "כחול לבן" וסיים בשלב זה את דילוגיו הפוליטיים במפלגת "תקווה חדשה" כשר התקשורת בממשלת השינוי, הריפוי, האיחוי. המסע הפוליטי התזזיתי של האידאולוג והתקווה של הימין החל בקול תרועה רמה והסתיים בקול ענות חלושה. כדמות מרשימה ומעוררת תקווה, כאידאולוג בעל משנה סדורה, כאיש ימין בעל קול משמעותי ביותר סיים יועז הנדל כחבר בממשלה בה חברה תנועת "האחים המוסלמים", תנועת רע"ם בראשות ידידו החדש ובן בריתו החביב ח"כ מנסור עבאס.

יועז הנדל הינו חלק מתסמונת יקירי הימין האידאולוגי, נפתלי בנט, מתן כהנא, איילת שקד, מחוללי תסמונת, דיברת ימין-עשית שמאל, כל אחד בדרכו, נער פוסטר בעיתו. חבורה זו הייתה התקווה הרעננה, החדשה, הייתה אמורה להקים בית חם וגדול לבני הציונות הדתית אשר קצה נפשם במעמדם כשל סרח עודף בפוליטיקה הישראלית. הם ביקשו להיות דור חדש, זקוף של הציונות הדתית, לעבור מהירכתיים אל מרכז הבמה, להניח ידם על הגה השילטון ולהשתלב בעמדות ההשפעה המרכזיות.

יועז הנדל, הוכיח כמו מעסיקו הראשון, בנימין נתניהו, כי היום כבר לא כדאי למות למען האידאולוגיה. עד שאתה מת האידאולוגיה מתחלפת. נתניהו ביצע את ההכשרה פורצת הדרך לשותפות קואליציונית עם תנועת רע"ם, תנועת האחים המוסלמים, ואלמלא האידאולוג בצלאל סמוטריץ, הייתה קמה וגם ניצבה ממשלה עם רע"ם.

יועז הנדל אשר עמד יחד עם חברו צביקה האוזר כצוק איתן מול הכוונה להקים ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות, הוכרע בבחירות הנוספות, כוחו לא עמד לו ואידאולוגיית הימין פינתה מקומה כמו האידאולוגיה הימנית של בנט, שקד, כהנא, קפצה קפיצת ראש ממגדלי עזריאלי, לחיבוק אוהב ולבבי לאח האהוב והחדש, מנסור עבאס.

עם כישלונו הפוליטי של יועז הנדל בבחירות האחרונות, בחר שר התקשורת, שר התקשורת, זו אינה טעות, שר התקשורת, למצא פרנסה כפרשן בערוץ טלוויזיה מרכזי וכך הפוליטיקאי, עד לפני רגע, התהדר באצטלת הפרשן, לא התועמלן, לא הפוליטיקאי המובס, לא דמות מוטה, יושב על כס הפרשן ולדברי פרשנותו, שאינם אלא נאום תעמולה פוליטי מובהק, הציבור אמור להאמין.

מעניין איך יסביר הפרשן החדש, יועז הנדל, שר התקשורת עד לפני רגע, את חברו לקואליציה עד לא מכבר, מנסור עבאס, יו"ר רע"ם שמפלגתו פרסמה בעקבות סיכול הפצצות המתקתקות בג'נין, "המבצע בג'נין הוא טבח מתועב וחושף את הפנים האמיתיות של הכיבוש".

על-פי "פרשנותו" המוטה והמשתלחת בממשלת ישראל הנבחרת ראוי לחשוב על תקופת צינון מסוימת של נבחרי ציבור המסיימים שירות ציבורי של פרק זמן מסוים ולו למראית עין. שוו בנפשכם ששרת הפנים הפורשת תמונה לנשיאת השילטון המקומי, שר המשפטים ימונה לבית המשפט העליון, שר האוצר ימונה ליו"ר חברה כלכלית שהייתה בקשרי עבודה עם משרד האוצר ועוד.

יועז הנדל, אדם ראוי בהחלט, מי שהיה מזוהה עם ניקיון, מוסר והוגנות בפוליטיקה הישראלית, ראוי שיתפרנס בעבודות מכבדות וראויות, יש עוד מקומות פרט להיות פרשן במקום עבודה עליו היית כשר התקשורת אחראי עד לפני רגע.