ראויים הם עשרות אלפי האזרחים הטובים, המוחים נגד הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת שיזכו לדוברים רציניים, דוברי אמת, ישרים וריאליסטים, עם זאת דוברים עם חוש הומור ככלי טיפולי ברגעי משבר ובהתקפי תסכול וזעם, אך לרמת חוש הומור שכזה איש לא ציפה.
בתוך סערות המחאות, הזעם, התסכול, הכעס, עומק המחלוקת, ההאשמות ההדדיות, במאבק על תיקון מערכת המשפט יש לעיתים רגעים קומיים, אתנחתה של בידור חינם.
הומור "משובח" מציץ מעת לעת בקרב חלק ממדבררי המחאה, מתווכיה, תועמלניה אלו הם רגעים בהם ההזיה מתחרה במדע הבדיוני. הטרמינולוגיה של תועמלני המחאה כבר אינה גורמת להרמת גבה אלא למנוד ראש ולחיוך קל בזווית הפה, מקבץ של הומור מקרי, על-ידי מי שאמורים לתווך את החדשות לכלל אזרחי ישראל.
המחאה מוכתרת בתואר: "האביב הדמוקרטי העולמי", המודעות העצמית מסמיקה ממבוכה, כשהמוחים מוגדרים: "הגיבורים, השראה לעמים מדוכאים על-ידי דמוקטטורים נאלחים ורמאים", כישלון של בוגי שלוש יחידות במתמטיקה אשר מול תמונות של אלפים מדווחים: "נמצאים כרגע 200 אלף מפגינים", כל כך מדויק, לא 159 אלף, לא 213 אלף, 200 אלף מוחים, הוא ספר, אחד אחד.
חוש ההומור של דובר אחר אשר הוציא לנבצרות את אחיזת העיניים כשכתב על המחאה: "בלי יחצנות של שבועות", שרירי הבטן שלי התכווצו עד כדי כאב מהבדיחה סרת הטעם, של אחד משופרות וחצוצרות יחסי הציבור של המחאה, המדברר אותה יום יום, שעה שעה.
שני עצורים בעקבות הפרות סדר נעצרו במהלך המחאה ונלקחו לתחנת זכרון יעקב, זכו לקריאות עידוד ושאגת הקרב של טרומבונית ידועה: "בואו לתמוך בהם, לא ברורה עילת המעצר", הפגנה לא משנה על מה. המציאות עולה על כל דמיון, ואכן המחאות משני צידי המתרס מספקות רגעים שהמילה מבוכה מחווירה לידם.
ייתכן שבזמן הקרוב יקרוס מתווה הנשיא או תוקפא הרפורמה, ייתכן שיתקבלו תיקונים שבהסכמה במערכת המשפט, ייתכן שלט, מה שברור הוא כי מה שהיה שוב לא יהיה. לצד הומור הגרזינים הטראגי חשפה המחאה את השבר העמוק, את התהום הפעורה בין חלקי החברה בישראל, חובה לטפל בתופעות ההרסניות שנתגלו במהלך המחאה.
במחאה השתתפו אזרחים נפלאים, אכפתיים, מעורבים, לצד חשיפת חוליים ממאירים בחברה הישראלית ובמערכות ההשפעה, המחאה חשפה גילדה שלימה של אוהבי מדינת ישראל על תנאי, של מנרמלי הסרבנות, של תרבות סחיטה לאומית אשר מעולם לא נחזתה במחוזותינו, של תומכי BDS, מחריבי כלכלת ישראל, של חלק באקדמיה המשתיק מי שאינם בדעתו, של מפיצי עלילות על מדינת ישראל היהודית דמוקרטית בארץ ובעולם. של מופקרים וחסרי אחריות בקרב חלק ממובילי המחאה אשר זרעו כאוס וביקשו להמיט חורבן על ה-יחד הישראלי שנבנה בעמל רב.
המחאה חשפה כי חלק ממערכת הביטחון הינה בעלת סטנדרטים כפולים, כי חלק ממערכת המשפט הינה בעלת אכיפה בררנית, כי חלק גדול מהתקשורת לא רק שעודד את המחאה אלא אף פעל באקטיביות כחלק ממנה, עיתונאים שהיו לתועמלנים ודוברים אשר מעלו באופן נפשע בתפקידם.
המחאה חשפה חלק מההנהגה הפוליטית חלק ממעצבי המדינה שהוציאו דיבת הארץ רעה בקרב אומות העולם, שהזמינו לחצים על הממשלה הנבחרת אשר הם כופרים בלגיטימיות שלה, שקראו למלחמת אחים, למרי אזרחי, לאיש ביד רעהו.
המחאה חשפה את גודל, עומק ועוצמת המעורבות של ממשלות זרות, גופים חיצוניים המממנים ארגונים ועמותות הפועלים להתרופפות חוסנה הלאומי של מדינת העם היהודי ולהפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה.
המחאה חשפה מציאות של ניכור מוחלט כלפי חלקים בחברה הישראלית, המחאה חשפה בעיקר את הסכנה בהפיכה צבאית, הסכנה בשבריריותה של הדמוקרטיה, הסכנה שבפיצול הלאומי שהיה לעובדה. את מכאוביה, ייסוריה ותוצאותיה הנוראיות של המחאה שום בדיחה, שום הומור לא יוכל לרפא, רק הובלה יסודית, שיטתית ומעמיקה של תהליך ריפוי ארוך ומתמשך.
